יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת פסחים, פרק ג, משנה ב

משנה ב: בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי עֲרֵבָה, אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב לְבָעֵר. וְאִם לֹא, בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ. וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻמְאָה, אִם מַקְפִיד עָלָיו, חוֹצֵץ. וְאִם רוֹצֶה בְקִיּוּמוֹ, הֲרֵי הוּא כָעֲרֵבָה. בָּצֵק הַחֵרֵשׁ, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחְמִיץ, הֲרֵי זֶה אָסוּר:

משנתנו מבארת את הדין של בצק שאינו עומד לאכילה: בָּצֵק שֶׁהניחוהו בְּסִדְקֵי עֲרֵבָה – בסדקים שבקערה, כדי לחזק אותה שלא תישבר לגמרי, אִם יֵשׁ ממנו שיעור כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב לְבָעֵר אותו קודם הפסח. וְאִם לֹא, אלא יש פחות מכזית, אף אם יש בכמה מקומות שיעור כזה, וביחד הם מצטרפים לשיעור כזית, מכל מקום כיון שאין מקום אחד שיש בו כזית, הכל בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ, ואין צריך לבערו. אבל אם הבצק אינו מונח שם כדי לחזק את הקערה, אפילו בפחות מכזית חייבים לבערו.

אגב הדין הקודם מביאה המשנה דין נוסף באותו ענין: וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻמְאָה, אם נגע שרץ בבצק, והנידון הוא האם יש להחשיב את הבצק כחלק מהקערה וממילא נטמאה גם הקערה, או שהבצק נחשב כדבר בפני עצמו, ואין זה נחשב כאילו נגע השרץ בקערה עצמה, הדין תלוי בזה, אִם מַקְפִּיד עָלָיו – על הבצק, שלא יהיה מונח שם, והוא עתיד להוציאו משם, אף אם יש בו שיעור קטן מכזית, הרי הוא חוֹצֵץ בפני הטומאה, שאינו נחשב כחלק מהקערה, ואין נגיעת השרץ בבצק מטמאת את הקערה. וְאִם רוֹצֶה בְקִיּוּמוֹ של הבצק באותו מקום, אפילו אם יש בו שיעור גדול של כמה זיתים, מכל מקום הוא בטל והֲרֵי הוּא נחשב כָעֲרֵבָה עצמה, והשרץ שנגע בבצק מטמא את הקערה כולה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)