יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת פסחים, פרק ד, משנה ג

משנה ג: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס:

משנתנו ממשיכה להביא דינים התלויים במנהג: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה [-כבשים ועיזים] לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין – רשאים למכור, כיון שאין במכירה זו כל איסור. אך מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר לגויים בהמה דקה, מחשש שיבואו למכור להם בהמה גסה [שבה יש טעם מיוחד שלא למכור, כמו שיבואר להלן], אֵין מוֹכְרִין – אסור למכור להם בהמה דקה. וּבְכָל מָקוֹם, מצד הדין, אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, כגון פרות ושוורים, מחשש שמא יבוא הישראל להשאיל או להשכיר לגויים בהמה גסה בערב שבת סמוך לכניסת שבת, ובתוך כך תיכנס השבת, ויצעק הישראל לבהמתו שתלך עם הגוי, ומתוך שהיא מכירה את קולו היא הולכת מחמתו, והרי זה איסור דאורייתא של 'מְחַמֵר'. וכן אין מוכרים להם עֲגָלִים וּסְיָחִים, אף שהם קטנים ואינם ראויים עדיין למלאכה, כיון שעשויים לטעות ולהתיר גם את מכירת הגדולים, שהם שוורים הראויים למלאכה, ואיסור זה הוא בין בשְׁלֵמִים וּבין שְׁבוּרִין, אף שהשבורים אינם ראויים למלאכה, מחשש שיטעו ויבואו למכור להם גם שלמים. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר את המכירה בִּבהמה שְּׁבוּרָה, כיון שלעולם לא תהיה ראויה למלאכה. אך אף הוא אוסר בעגלים וסייחים, כיון שהם עצמם עתידים לגדול ולהיות ראויים למלאכה. ובֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר את המכירה בַּסּוּס, כיון שאינו עומד לנשיאת משאות אלא לרכיבה, וברכיבה אין איסור דאורייתא, שהרי 'החי נושא את עצמו'. אך חכמים אוסרים אפילו בסוס.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)