יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת שבת, פרק כ, משנה ב

משנה ב: נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַּלּוּ וּמְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל וְעוֹשִׂין אֲנוּמְלִין בַּשַּׁבָּת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת בַּכּוֹס בְּיוֹם טוֹב בַּלָּגִין וּבַמּוֹעֵד בֶּחָבִית רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין:
משנה ב: היתה המשמרת [מסננת] תלויה על גבי הכלי מערב שבת, ובתוכה שמרים המעורבים עם מעט יין, נוֹתְנִין – מותר לתת בשבת מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים, בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַּלּוּ – שיהיו צלולים, ויזוב כל היין המעורב בהם לתוך הכלי. וּמְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית – יין שהוא כבר צלול וראוי לשתיה, ואין שמרים מעורבים בו, מותר לסננו שוב בבד המיוחד לכך, או בסל של נצרים, ואין חוששים שיבא לסחוט את הבד, כיון שהוא מיועד לכך ואינו מקפיד עליו, אך צריך לשנות מהדרך שהוא עושה בימות החול, ולכן לא יעשה בסודר גומא שדרכה זב היין ויורד לתוך הכלי.

וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל – מסננת שסיננו בה חרדל בערב שבת, מותר להניח עליה ביצה חיה, כדי שירד החלבון לתוך החרדל ויצהיר את מראהו, והחלמון ישאר למעלה, ואין בכך משום בורר, כיון שאין עיקר כוונתו לבוררם לאכילה, אלא להצהיר את מראה החרדל.

וְעוֹשִׂין אֲנוּמְלִין בַּשַּׁבָּת – מותר להכין בשבת משקה העשוי מתערובת יין ודבש ופלפלין, אף שיש קצת טורח בעשייתו וגם דרך להשאירו לזמן רב, ונמצא שטורח גם עבור ימות החול, מכל מקום רשאי להכין כל כמות שירצה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּשַּׁבָּת, יעשה כמות מועטה, בַּכּוֹס, ולא יותר. בְּיוֹם טוֹב, רשאי לעשות בַּ'לָּגִין', שהוא כלי גדול יותר מכוס. וּבַמּוֹעֵד – בחול המועד, שזמנו ארוך, רשאי לעשות אפילו בֶּחָבִית. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אין חילוק בין שבת, יום טוב וחול המועד, אלא הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין, ואם יש לו אורחים מרובים, רשאי להכין אף בשבת כמות גדולה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)