יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת שבת, פרק כ, משנה ג

משנה ג: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחֹמֶץ וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס:

משנה ג: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין – שורש עשב ששמו 'חילתית', אסור לשרותו בשבת במים פושרים, או אף מים קרים, משום שדרך לשתותו כך לרפואה, ואסרו חכמים להשתמש בדברי רפואה בשבת מחשש לשחיקת סממנים, האסורה משום 'טוחן', אֲבָל נוֹתֵן את החילתית לְתוֹךְ הַחֹמֶץ, כיון שבאופן כזה זהו מאכל בריאים.

וְאֵין שׁוֹרִין במים אֶת הַכַּרְשִׁינִין – מין עשב שהוא מאכל לבהמה, ואסור להציפו במים כדי שתעלה הפסולת למעלה או כדי שיירד העפר למטה, משום איסור בורר, וְלֹא שָׁפִין – וכן אסור לשפשף אוֹתָן ביד כדי להסיר את קליפתם, משום איסור בורר, אֲבָל נוֹתֵן את הכרשינים לְתוֹךְ הַכְּבָרָה [-מסננת גסה] אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה – סל בעל נקבים גדולים, אף שמתוך כך יתכן שתיפול הפסולת דרך הנקבים. אֵין כּוֹבְרִין [-מסננים] אֶת הַתֶּבֶן מהמוץ שבו בַּכְּבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ [-לא יניח את התבן] עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ, שאינו ראוי למאכל בהמה, וישאר התבן לבדו, משום שבכל אלו עושה מעשה של ברירה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא את התבן בַכְּבָרָה, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס, ואף שמתוך כך יסתנן ממנו המוץ, מותר, כיון שעיקר כוונתו להעביר את התבן ממקומו אל האבוס, וברירת המוץ זהו 'דבר שאינו מתכוין', וסוברת משנתנו כרבי שמעון, המתיר דבר שאינו מתכוין.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)