יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה רצא) שלא לסרס אחד מכל המינים

פרשת אמור

"ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כב כד)

מצוות לא תעשה, שלא לסרס אחד מכל המינים, לא אדם ולא בהמה ולא עוף, שנאמר לאחר האיסור להקריב קרבן מסורס 'ובארצכם לא תעשו', ואיסור זה כולל אדם ובהמה וכל שאר בעלי החיים.

משרשי המצוה, לפי שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו בתכלית השלמות, לא חסר ולא יתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלמותו, והיה מרצונו לברך בעלי החיים להיותם פרים ורבים, וגם צוה את האנשים לפרות ולרבות, שאם לא כן, יהיה המין כלה, אחר שהמוות מכלה בהם, ועל כן המסרס מראה בנפשו כמי שהוא קץ במעשה הבורא, ורוצה בהשחתת עולמו הטוב.

מדיני המצוה, שאסור אפילו לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל, אבל אם לקחה הגוי מעצמו וסרס, מותר ללקחה מידו ולאוכלה. אך אם הערים הישראל ורמז לגוי לסרסה, קנסו אותו חכמים שימכרנה לישראל אחר, ואפילו לבנו הגדול יכול למוכרה, אך לא לבנו הקטן.

ואיסור זה הוא רק במסרס זכרים, אך המסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים, פטור מעונש [אבל הדבר אסור].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן באנשים ובנשים [שאסור גם להן לסרס הזכרים, אך בהן עצמן אין עונש על הסירוס, וכמו שהתבאר].

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)