יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה שפט) שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת כהנים

פרשת קרח

"אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו" (במדבר יח ג)

מצוות לא תעשה, שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכהנים, ולא הכהנים בעסק הלויים, אלא כל אחד יעשה את מלאכתו המיוחדת לו, שנאמר 'איש איש על עבודתו ואל משאו', ולשון האיסור נאמרה בפרשתינו לגבי הלויים 'אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו', ואחרי פסוק זה נאמר לגבי הכהנים 'ולא ימותו גם הם גם אתם', ובא הפסוק ללמדינו כי כמו שהלויים נמנעים ממלאכת הכהנים, כך הכהנים מוזהרים שלא לעסוק במלאכת הלויים. ואמרו חז"ל שפעם אחת ביקש רבי יהושע בן חנניא לסייע את רבי יוחנן בן גדגדה בהגפת דלתות, אמר לו חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב מיתה, לפי שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים, ומשורר ששיער חייב מיתה. הנה התבאר שכל לוי שיעשה במקדש את המלאכה שאינה מיוחדת לו, חייב מיתה בידי שמים. וכמו כן הכהנים הוזהרו שלא יקרבו למלאכת הלויים, ואולם, אם הכהנים עברו בזה אינם חייבים מיתה, אלא מלקות.

משרשי המצוה, לפי שעבודת שתי כתות אלה, של הכהנים ושל הלויים, היא עבודה יקרה ומקודשת, לכן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש, מן העצלה והשכחה. ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר, הפשיעה מצויה בה יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו, כי הרבה פעמים יסמכו שניהם כל אחד על חברו ותתבטל המלאכה מביניהם, זה דבר ברור לכל אדם.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים ובלויים. ולוי העובר על זה ועשה במקדש במלאכת כהן או אפילו במלאכת חבירו הלוי, חיב מיתה בידי שמים, וכן כהן שעבר ועשה במלאכת הלוי עבר על לאו, אבל אינו חייב מיתה אלא מלקות, וכמו שהתבאר. ונראה, שכהן המסייע במלאכת חבירו הכהן גם כן חייב מיתה.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)