יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה שצד) מצות עבודת הלוי במקדש

פרשת קרח

"ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד" (במדבר יח כג)

מצוות עשה, שיעבדו הלויים במקדש, להיות שוערים בשערי בית המקדש, ומשוררים בכל יום על הקרבן, שנאמר 'ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד'. ואמרו חז"ל שיש ללמוד מהפסוק שאין הדבר תלוי בבחירתו של הלוי, אלא הוא חובה עליו.

משרשי המצוה, לפי שכבוד המלך והמקום הוא שיהיו שם אנשים מסוימים משבט מסוים קבועים לשירות, ולא יכנס זר ביניהם לעבודה, כעין דרכי המלכות בעולם הזה, שימנו להם אנשים ידועים נכבדים להיות כל מלאכת היכל המלכות נעשית על ידם, כי לא ראוי למלך שיחליף בכל יום משרתים לפניו ויהיו הכל משתמשים בכתר שרות המלך, זה דבר ברור הוא.

מדיני המצוה, שבן לוי שקבל עליו כל מצוות לויה חוץ מדבר אחד, אין מקבלים אותו, עד שיקבל את כולם. ועבודתם היתה לשמור את המקדש, והיו מהם שוערים לפתוח ולסגור שערי המקדש, ועיקר עבודתם היתה לשורר על הקרבן. ולא היו אומרים שירה אלא בעולות צבור, שהן חובה, ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין. אבל על עולות נדבה שעושין הצבור בזמן שאין קרבנות להקריב על גבי המזבח, כדי שלא יהא המזבח שמם, וכן בנסכים הבאים בפני עצמם אין אומרים עליהן שירה. ולוי האונן [-שמת אחד מקרוביו ועדיין לא נקבר], מותר לעבוד ולשורר.

עוד מדיני המצוה, שאין פוחתים לעולם משנים עשר לויים שעומדים על הדוכן לומר שירה על הקרבן, ומוסיפים ללא הגבלה. והשירה שאומרים הלויים היא בפה, שעיקר שירה בפה היא, ואחרים היו עומדים שם שמנגנים בכלי שיר, מהם לויים, ומהם ישראלים מיוחסים שמשיאים בנותיהם לכהונה, שאין עולה על הדוכן לעולם אלא אדם מיוחס.

ואין פוחתים לעולם מתשעה כנורות, ומוסיפים כנורות ללא הגבלה. ומהצלצלים היה אחד בלבד, וכמדומה שהטעם לפי שקול המצלתיים גדול ומבעית קצת, ואלו היו שם הרבה – לא היו נשמעים יתר כלי הניגון ששם, וכל שכן שלא היתה נשמעת שירת הפה. והחלילים שהיו מנגנים בהם, היה אבוב שלהם של קנה, מפני שקולו ערב.

ואין בן לוי נכנס לעבודה עד שילמדוהו חמש שנים, ואינו נכנס לעבוד עד שיהא גדול בשנותיו, שנאמר 'איש איש על עבודתו'. ואין הלוי נפסל לעבודה בשנים, ולא במומים, אלא אם התקלקל קולו, כגון הזקנים שמתקלקל קולם לעת זקנה. ומה שנאמר בתורה 'ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה', אינו אלא בזמן שהיו נושאים את המשכן ממקום למקום. ואפילו בעת זקנה, שנתקלקל קולו, אינו נפסל לשמירת המקדש ולהגפת דלתות.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בלויים. ולוי העובר על זה, ולא שר על הקרבן ביומו הקבוע לו [כי ימים קבועים להם לפי חילוק המשמרות], אלא שתק, ביטל עשה זה. וענשו גדול מאד, שנראה כמי שאינו חפץ בכבוד עבודת ה', ועל כן ימנענו הא-ל מכבוד. ואשר יחפוץ מן הלויים בעבודת בוראו, החיים והשלום והברכה והכבוד יהיו אתו.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)