יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה תא) מצוות הקרבת קרבן התמיד

פרשת חקת

"שנים ליום עולה תמיד" (במדבר כח ג)

מצוות עשה מוטלת על כל ישראל, שיקריבו על ידי משרתי ה' יתברך, שהם הכהנים, שני כבשים בני שנה תמימים לעולה בכל יום, האחד בבוקר והשני בין הערבים, שנאמר 'צו את בני ישראל ואמרת אליהם, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו… זה האִשֶּׁה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד'. ומכל מקום, עיקר האזהרה היא לבית דין, כלומר, לחכמים מורי התורה שבישראל, כי עליהם מוטלת מלאכת הצבור.

משרשי מצוה זו, שנצטוינו בעבודה זו התמידית, שהיא פעמיים ביום – בזריחת השמש, ובנטותה לערב, למען נתעורר מתוך המעשה הזה, ונשים כל לבנו וכל מחשבותינו לדבקה בה' ברוך הוא. כי האדם נפעל וטבעו מתעורר לפי עסק מעשהו, ולכן בהיות האדם נכון בטבעו שצריך לתקן לו מזון פעמיים, ערב ובקר, נצטווה שישים מגמתו ועסקו בעסק עבודת בוראו גם כן שתי פעמים, לבל תהיה עבודת העבד לעצמו יתירה על עבודתו לרבו. וכל זה למה? כדי לעורר רוחו וחפצו תמיד לזכור את בוראו, ובכך יכשיר מעשיו ויתברך מה', כי חפץ חסד הוא.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, והיא מן המצוות שהן מוטלות על הצבור, ובעיקר על הכהנים. ואם שמא חס ושלום יתרשלו בה שלא להקריבם בכל יום, ביטלו מצוות עשה זה, והשגגה נתלית על כל עדת בני ישראל היודעים בדבר, אם יש כח בידם לתקן זאת בדרך כל שהיא.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)