יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה תיא) שלא יורה העד בדין שהעיד בו, בדיני נפשות

פרשת מסעי

"ועד אחד לא יענה בנפש למות" (במדבר לה ל)

מצוות לא תעשה, שלא ידבר העד בדין אשר יעיד עליו בדיני נפשות, מלבד הגדת עדותו לבד, אף על פי שהוא עד משכיל וחכם. לפי שהעד אינו נעשה דיין בדיני נפשות, שנאמר 'ועד אחד לא יענה בנפש למות'. והטעם לזה, לפי שהוא נראה כנוגע בעדותו. ובדיני נפשות בלבד נוהג דין זה, שאין העד יכול לענות כלל, בין לזכות בין לחובה.

משרשי המצוה, לפי שענין דיני נפשות הוא דבר קשה מאד, שצריך דקדוק גדול ביותר, ונצטוו הדיינים להציל את הנידון בכל דבר הראוי להצילו בשבילו [לא שיטו את הדין כדי להצילו, חלילה, אלא יהפכו בזכותו, ואם יש לו זכות יצילוהו], ועל כן הוזהרנו שלא יהיו העדים מעורבים בפסק הדין, כי אולי מחמת שראו בעצמם את מעשה העבירה של הנידון לא יוכלו להפוך בזכותו, כי יתעורר לבבם לחייבו על כל פנים.

ונוהגת מצוה זו באנשים, ובזמן שבית המקדש קיים, וסנהדרין הגדולה יושבת במקומה המיוחד לה בירושלים, כיון שרק בזמן ואופן זה דנים דיני נפשות בישראל.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)