יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה תנא) מצוות שחיטה

פרשת ראה

"וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר ציותיך" (דברים יב כא)

מצוות עשה, שכל מי שירצה לאכול בשר בהמה, חיה או עוף, שישחט אותם תחילה כראוי, ועל זה נאמר 'וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך'.

ואף על פי שלא הזכיר הכתוב רק בקר וצאן, יש כלל בכל התורה שהחיה בכלל בהמה, והעוף גם כן הוקש לבהמה, שנאמר 'זאת תורת הבהמה והעוף'. אבל דגים אינם חייבים בשחיטה, שנאמר 'את כל דגי הים יאסף להם', שמותרים באסיפה בלבד, אפילו אם נאספו כשהם מתים. וכן כל מין חגב אין לו שחיטה, שגם בהם כתוב לשון אסיפה כמו בדגים, שנאמר 'אסף החסיל'.

וטעמי המצוה, כיון שהרחיקה התורה ואסרה את אכילת הדם, ומן הצואר יצא דם הגוף יותר מבשאר מקומות הגוף, לכן נצטוינו לשחטו משם טרם שנאכלהו, כי משם יצא כל דמו, ולא נאכל הנפש עם הבשר. ועוד נאמר, שטעם השחיטה מן הצואר ובסכין בדוק הוא כדי שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי, כי התורה התירה אותם לאדם מתוך מעלתו, לזון מהם ולכל צרכיו, אך לא התירה לצערן חינם.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים, שאף הנשים מצוות שלא לאכול ללא שחיטה, ושחיטתן כשרה לכל אדם, אם יודעות הלכות שחיטה ובקיאות בהן.

והעובר על זה, ולא נזהר מלאכול בשר בהמה חיה או עוף שלא נשחטו כדין, ביטל מצות עשה זו, מלבד שעבר על לאו של 'לא תאכלו כל נבלה'.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)