א. כל אדם מישראל חייב במצוה זו של הלואה, בין איש ובין אשה, בין עשיר ובין עני [ויכול להלוות למי שעני יותר ממנו], כל אחד לפי יכולתו, כיון שלא נתנה בזה התורה שיעור מסוים, והרי זו כמצוות צדקה, שכל אדם חייב בה.

ב. אשה נשואה, אינה רשאית להלוות ממון של בעלה ללא רשותו, אלא אם כן זהו דבר מועט שאין דרך להקפיד עליו, או אפילו בסכום גדול – אם היא מכירה את בעלה ויודעת שהוא מסכים לכך. אמנם כלי בית וכדומה, שרגילים השכנים להשאיל זה לזה, רשאית להשאיל אפילו שלא מדעת בעלה.