יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ד, יא-יג

יא) בהמה של שותפים, חציה של אנשי עיר הנדחת, וחציה של אנשי עיר אחרת, שהיתה בתוכה, הרי זו אסורה, כיון שאי אפשר לחלקה לשני חלקים. ואילו עיסה שהיא כן, שייכת לשותפים שאחד מהם מאנשי עיר הנדחת והשני מאנשי עיר אחרת, מותרת, לפי שאפשר לחלקה, ורק החלק של אנשי עיר הנידחת נאסר, ואילו החלק השייך לאנשי עיר אחרת מותר:
יב) בהמה טהורה של עיר הנדחת, שנשחטה, אסורה בהנאה, כשור הנסקל שנשחט [-כדינו של בעל חיים שהרג אדם, שהוא חייב סקילה, ואם שחטו בעליו הרי הוא אסור בהנאה]. שער הראש, בין של אנשים בין של נשים שבה, מותר בהנאה [כטעם שיבואר להלן (הי"ג)]. אבל שער של פאה נכרית שהיתה בעיר, הרי הוא מכלל 'שללה', ואסור:
יג) פירות המחוברין לעצים שבתוכה, מותרין, שנאמר 'תקבוץ ושרפת', ללמד שאין נאסר בהנאה אלא  מי שאינו מחוסר אלא קבוץ ושריפה, יצאו מכלל זה פירות המחוברין, שהן מחוסרין תלישה, וקבוץ, ושריפה. והוא הדין לשער הראש של האנשים והנשים שבתוכה, שהתבאר לעיל (הי"ב) שהוא מותר בהנאה, שזהו כיון שהוא מחוסר גזיזה. ואין צריך לומר לגבי האילנות עצמן שבתוכה, שהן מותרים, והרי הן של יורשיהם של אנשי העיר. ההקדשות שבתוכה, אם היו אלו קדשי מזבח – בעלי חיים תמימים שהוקדשו לקרבנות, ימותו, ואין מקריבים אותם, לפי שנאמר 'זבח רשעים תועבה'. וקדשי בדק הבית שבה, והיינו ממון שהוקדש לצרכי בית המקדש, יפדו, ואחר כך שורפין אותן, שנאמר 'שללה', ולא שלל שמים:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)