יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק ח, יא-יב

יא) הזורה לרוח, או הבורר, כגרוגרת, חייב. והמחבץ [-עושה מהחלב גבינה] הרי הוא תולדת בורר, וכן הבורר שמרים מתוך המשקין, הרי זה תולדת בורר או תולדת מרקד, וחייב, שהזורה והבורר והמרקד דומין עניניהם זה לזה. ומפני מה מנו אותן בשלשה, מפני שכל מלאכה שהיתה במשכן מונין אותה בפני עצמה:
יב) הבורר אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר, אם עשה כן בנפה ובכברה, שהם כלים המיוחדים לכך, חייב. בקנון או בתמחוי, שאינם מיוחדים לכך, פטור. ואם בירר בידו כדי לאכול לאלתר, מותר:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)