יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק טז, טו-טז

טו) כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אינה מחיצה. וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת – שאינה עשויה להניח בה כלים או בני אדם, ואין לה תכלית מסוימת, אינה מחיצה, כיון שמחיצה כזו שלא נעשתה לתכלית מסוימת אין סופה להתקיים, ולכן אין לה שם מחיצה. וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד, גם כן אין סופה להתקיים, ולכן אינה מחיצה. וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יותר, אינה מחיצה גמורה. גידור – עומק חמשה טפחים, ומעליהם מחיצה חמשה, באופן שהעומד למטה רואה מחיצה של עשרה טפחים, הרי אלו מצטרפין:
טז) כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד, אינה מחיצה, אבל אם היה פרוץ כעומד שוה בשוה, הרי זו מותרת, ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יתר על עשר אמות. אבל פרצה של עשר אמות הרי היא כפתח, ואם היה לפרצה זו צורת פתח, אף על פי שיש בה יותר מעשר אמות, אינה מפסדת המחיצה. והוא – ובתנאי שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)