כא) בכל עושין מחיצה, בין בכלים, בין באוכלים, בין באדם, אפילו בבהמה ושאר מיני חיה ועוף, והוא – ובתנאי שיהיו כפותים [-קשורים], כדי שלא ינודו:
כב) מחיצה העומדת מאליה, הרי זו כשרה. ומחיצה הנעשית בשבת, הרי זו מחיצה, ואם נעשית בשגגה מותר לטלטל בה באותה שבת, והוא שֶׁתֵּעֲשֶׂה שלא לדעת המטלטל, אבל אם נתכוין אדם לזו המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה, אף על פי שעשה אותה העושה בשגגה, אסור לטלטל בה באותה שבת. וכן אם נעשית במזיד, אף על פי שלא נתכוין זה לטלטל בה, הרי זה אסור לטלטל בה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!