יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ב, י-יא

י) המסקל שדהו בשביעית מפני שהוא צריך לאבנים, נוטל את העליונות, ומניח את האבנים הנוגעות בארץ. וכן אם היה לו בשדהו גרגר של צרורות – ערימה של אבנים קטנות, או גל של אבנים גדולות, נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ. ואם יש תחתיהן סלע או קש, יטול את כולן:
יא) לא ימלא אדם גיא [-מקום עמוק] בעפר, או יתקננו בעפר, מפני שבמעשים אלו הוא מתקן את הארץ, אבל עושה הוא חייץ – מחיצה וגדר של אבנים על פני הגיא, וכל אבן שיכול לפשוט את ידו ממקום בניית הגדר וליטלה, והוא עומד על שפת הגיא, ואינו צריך ללכת ממקומו לשם כך, הרי זו תנטל:

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)