יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, א-ב

א) כל שתוציא הארץ בשנה שביעית, בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית, בין מן העיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו זרע חדש, ושניהם נקראו 'ספיח', בין מן העשבים והירקות שעלו מאיליהן ואין להן זרע, הכל מותר לאכלו מן התורה, שנאמר 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה'. ואפילו שדה שנטייבה [-נחרשה היטב] בשביעית, וצמחה, פירותיה מותרין באכילה. וזה שנאמר 'את ספיח קצירך לא תקצור' היינו שלא יקצור את אותם ספיחים כדרך שקוצר בכל שנה, ואם קצר כדרך הקוצרין, לוקה, כגון שקצר כל השדה, והעמיד כרי [-ערימת תבואה], ודש בבקר, או שקצר לעבודת הארץ – כדי להשביח את הקרקע, כמו שבארנו, אלא קוצר מעט מעט מהספיחים, וחובט ואוכל:
ב) ומדברי סופרים גזרו חכמים שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה, ולמה גזרו עליהם, מפני עוברי עבירה, שלא ילך האדם ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם, ויאמר ספיחים הן, לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)