יש בני אדם הנזהרים בהפרשת 'מעשר כספים' מהרווחים שבאים אליהם, אך אינם מפרישים מהקרן של הממון שיש בידם, ואין זו הדרך הראויה לקיום מצוה זו, אלא תחילה יש להפריש מעשר מהקרן, וכשיזמין לו הקב"ה רווח, יפריש גם ממנו.

וכיון שיצר הממון תוקף את האדם, העצה היעוצה היא להשתמש במעות המעשר של הקרן לעשות בזה גמ"ח להלוואת ממון לעניים, ולדעת חלק מהראשונים נחשב הממון כשייך לו לענינים מסוימים, ויכול הוא גם להלוות לעצמו מממון זה, ובתנאי שאם יבוא עני שהשעה דחוקה לו יותר, ידאג ללוות ממון מאחרים – בשיעור הממון שהלוה לעצמו – וילוה לאותו עני. אמנם לדעת חלק מהראשונים ראוי שיעשה תנאי מתחילה שמפרישם על דעת כן שישתמש בהם להלוואת ממון לזקוקים לכך, ולא רק לשם צדקה, או שיפריש את הממון לגמרי לשם צדקה, ומכל מקום יכול להלוות את הממון בינתיים לאנשים הזקוקים לכך, עד שיזדמנו לו עניים, ויתן להם את הממון לגמרי.