סדר ההנהגה הראוי, כשרוצה האדם להתחיל להפריש מעשר כספים: א. יעשה תנאי מפורש שהוא נוהג כן 'בלי נדר', כדי שאם יקרה פעם שלא יפריש מעשר כספים לא יכשל בעוון נדרים [כיון שהנהגה טובה שעושה אותה האדם שלש פעמים או יותר, נחשבת כנדר]. ויעשה פנקס מיוחד לכתוב בו את כל רווחיו (לאחר ניכוי ההוצאות) כדי שיידע כמה עליו להפריש למעשר. ב. יעשה חשבון בכל חצי שנה, או לכל הפחות כל שנה, של כל רווחיו, ואם יארע לו הפסד בתוך אותו זמן – ינכה אותו מסך רווחיו, וממותר הרווח יפריש עשירית לצדקה. ג. בכל אותו זמן ירשום כל נתינה שנותן לצדקה (ואפילו פרוטה שנותן לעני הדופק על דלתו), וינכה זאת מסך המעשר שעליו להפריש. ד. אם בעת שעושה חשבון יראה שעדיין לא נתן עשירית לצדקה, יפריש ויחלק מיד לצדקה. ואם אין העניים מזומנים לפניו עתה, יכול להשהות את הממון אצלו עד שיזדמנו לפניו, ואף רשאי להשתמש בינתיים בממון לעצמו, ובתנאי שכאשר יזדמנו לפניו – ילוה ממון כדי לתת להם מיד את הסכום שעליו להפריש. ה. אם כשעושה חשבון נמצא שנתן לצדקה יותר מסכום המעשר שהיה עליו להפריש, יש אומרים שרשאי לנכות זאת מהמעשר של השנה הבאה, ויש אומרים שאינו רשאי, ולכן טוב שיעשה תנאי מתחילה שיוכל לתת מעות לצדקה על סמך שיגבה לבסוף מכספי מעשרות, מתי שיזדמן.