נאמר בתורה 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'… על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים', ואמרו חז"ל, הרי בני ישראל לא היו זקוקים כלל ללחם ולמים, שהרי כל אותם שנים ירד להם מן השמים, ושתו מים מבארה של מרים. אלא לימדה התורה דרך ארץ, שכשבא אדם מן הדרך יש לכבדו במאכל ובמשקה, ולכן נענשו אומות אלו, עמון ומואב, ונאסרו לבא בקהל לעולם, אפילו דור עשירי לאחר שיתגיירו. ואם כן יש ללמוד קל וחומר, ומה אומות אלו, שלא גמלו חסדים עם מי שלא היה זקוק כלל לחסדיהם, נענשו בעונש חמור כל כך, מי שנמנע מלגמול חסד עם מי שזקוק לחסד, על אחת כמה וכמה.