יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פסקי הלכות, מסכת עבודה זרה, פרק שני (ד)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

 

 

נז. שמן של עכו"ם מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שממרה על פי בית דין שהתירוהו, ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר לא מפני בישולי עכו"ם מפני שנאכל כמות שהוא חי, ולא מפני גיעולי עכו"ם מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו.

. וכן דבש של עכו"ם שנתבשל ועשו ממנו מיני מתיקה מותר מטעם זה. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכות כד-כה)

נח. עכו"ם שבישל לנו יין או חלב או דבש או פרישין וכיוצא באלו דבר הנאכל כמות שהוא חי הרי אלו מותרין, ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, כגון בשר ודג תפל וביצה וירקות, אם בישלן העכו"ם מתחלה ועד סוף ולא נשתתף ישראל עמו בבשולן הרי אלו אסורין משום בשולי עכו"ם. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה יד)

נט. במה דברים אמורים בדבר שהוא עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים וכיוצא בהם, אבל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת כגון תורמוסין ששלקו אותן עכו"ם אף על פי שאינן נאכלין חיין הרי אלו מותרין וכן כל כיוצא בהן, שעיקר הגזרה משום חתנות שלא יזמנו העכו"ם אצלו בסעודה ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה טו)

ס. ודגים קטנים שמלחן ישראל או עכו"ם הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בשול, ואם צלאן עכו"ם אחר כן מותרין וכל שבשלו ישראל מעט בשולו בין בתחלה בין בסוף מותר, לפיכך אם הניח העכו"ם בשר או קדרה על גבי האש והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה או שהניח ישראל וגמר העכו"ם הרי זה מותר. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה טז)

סא. דג שמלחו עכו"ם ופירות שעישנן עד שהכשירן לאכילה הרי אלו מותרין, מליח אינו כרותח בגזירה זו והמעושן אינו כמבושל, וכן קליות של עכו"ם מותרין ולא גזרו עליהם שאין אדם מזמן חבירו על הקליות. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה יז)

סב. עכו"ם שבישל ולא נתכוון לבשול הרי זה מותר, כיצד עכו"ם שהצית אור באגם כדי להעביר החציר ונתבשלו בה חגבים הרי אלו מותרין, ואפילו במקום שהן עולין על שלחן מלכים משום פרפרת, וכן אם חרך הראש להעביר השער מותר לאכול מן הדלדולין, ומן ראש אזנים שנצלו בשעת חריכה. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה יט)

סג. תמרים ששלקו אותן עכו"ם אם היו מתוקין מתחלתן הרי אלו מותרין, ואם היו מרין ומתקנין הבשול הרי אלו אסורין, היו בינוניים הרי אלו אסורין. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כ)

סד. קלי של עדשים שלשו בין במים בין בחומץ הרי זה אסור, אבל קלי של חטים ושעורים שלשין אותן במים הרי זה מותר. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כא)

סה. כוספן של עכו"ם שהוחמו חמין בין ביורה גדולה בין ביורה קטנה מותר מפני שנותן טעם לפגם הוא, וכן כבשין שאין דרכן לתת לתוכן חומץ או יין או זיתים הכבושין וחגבים הכבושין שבאין מן האוצר מותרין, אבל חגבים וכבשים שמזלפין עליהן יין אסורין, וכן אם היו מזלפין עליהן חומץ ואפילו חומץ שכר אסורין. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כד)

סו. ומפני מה אסרו חומץ שכר של עכו"ם מפני שמשליכין לתוכו שמרי יין, לפיכך הנלקח מן האוצר מותר. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כה)

סז. המורייס במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור ואם היה היין יקר מן המורייס מותר, וכזה מורין בכל דבר שחוששין לו שמא עירבו בו העכו"ם דבר אסור, שאין אדם מערב דבר היקר בזול שהרי מפסיד, אבל מערב הזול ביקר כדי להשתכר. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כו)

סח. הדליק העכו"ם את התנור ואפה בו ישראל, או שהדליק ישראל ואפה עכו"ם, או שהדליק העכו"ם ואפה העכו"ם ובא ישראל וניער האש מעט או כבשו לאש הואיל ונשתתף במלאכת הפת הרי זו מותרת, ואפילו לא זרק אלא עץ לתוך התנור התיר כל הפת שבו, שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה יג)

סט. ובדגים שני סימנין: סנפיר וקשקשת, וסנפיר הוא שפורח בו, וקשקשת היא הדבוקה בכל גופו, וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, אין לו עכשיו וכשיגדיל יהיה לו או שיש לו קשקשת כשהוא בים וכשיעלה ישיר קשקשיו הרי זה מותר, ומי שאין לו קשקשים החופין את כולו מותר אפילו אין בו אלא סנפיר אחת וקשקשת אחת הרי זה מותר. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה כד)

ע. סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו מדברים חריפין אסור לאכלן בכותח, אבל אם חתך בה בשר וחזר וחתך בה קישות או אבטיח גורד מקום החתך ואוכל השאר בחלב. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כד)

עא. כל תלמיד חכם לעולם נאמן ואינו צריך בדיקה אחריו ובניו ובני ביתו ועבדיו [ואשתו] הרי הם כמוהו, ת"ח שמת והניח פירות אפילו כנסם באותו היום הרי הן בחזקת מתוקנין. (רמב"ם הלכות מעשר פרק י הלכה ב)

עב. מותר לישראל להפקיד יינו בכלי סתום ביד עכו"ם והוא שיהיה לו בו שני סימנין וזה הוא הנקרא חותם בתוך חותם, כיצד סתם החבית בכלי שאינו מהודק כדרך שסותמין כל אדם וטח בטיט הרי זה חותם אחד, היה כלי מהודק וטח עליו מלמעלה הרי זה חותם בתוך חותם, וכן אם צר פי הנוד הרי זה חותם אחד, הפך פי הנוד לתוכו וצר עליו הרי זה חותם בתוך חותם, וכן כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם הרי הן כחותם אחד והטיחה או הקשירה חותם שני. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה ח)

עג. ואם הפקיד ביד עכו"ם בחותם אחד הרי זה אסור בשתייה ומותר בהנייה והוא שייחד לו קרן זוית. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה ט)

עד. יין מבושל והשכר או יין שעירבו עם דברים אחרים כגון דבש ושמן וכן החומץ והגבינה והחלב וכל שאיסורו מדברי סופרים שהפקידו ביד עכו"ם אינו צריך שני חותמות אלא חותם אחד בלבד דיו, אבל היין והבשר וחתיכת דג שאין בה סימן שהפקידן ביד עכו"ם צריכין שני חותמות. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה י)

עה. חצר שמוכרין בה תכלת והיו מוחזקין בכשרות לוקחין ממנה סתם ואין צריך בדיקה והרי היא בחזקתה עד שתחשד, המפקיד תכלת אצל הכותי הרי זה פסולה שמא החליפה, ואם היתה בכלי והיה חתום בשני חותמות חותם בתוך חותם כשרה, בחותם אחד פסולה. (רמב"ם הלכות ציצית פרק ב הלכה ו)

עו. בזמן שהיתה ארץ ישראל כולה לישראל היו לוקחין היין מכל אדם מישראל ואין חוששין לו, ובחוצה לארץ לא היו לוקחין אלא מאדם שהוחזק בכשרות, ובזמן הזה אין לוקחין יין בכל מקום אלא מאדם שהוחזק בכשרות וכן הבשר והגבינה וחתיכת דג שאין בה סימן כמו שביארנו. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה כה)

עז. המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא לו יין או בשר או גבינה וחתיכת דג הרי זה מותר ואינו צריך לשאול עליו אף על פי שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד, ואם הוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו אסור להתארח אצלו, ואם עבר ונתארח אצלו אינו אוכל בשר ולא שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה כו)

עח. ישראל שישב בצד העדר של נכרי ובא הנכרי והביא לו חלב מן העדר אף על פי שיש בעדר בהמה טמאה הרי זו מותר, ואף על פי שלא ראה אותו חולב, והוא שיכול לראותו כשהוא חולב כשיעמוד, שהנכרי מתיירא לחלוב מן הטמאה שמא יעמוד ויראה אותו. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יז)

עט. הכובש דגים טמאים צירן אסור, אבל ציר חגבים טמאים מותר מפני שאין בהם לחלוחית, לפיכך אין לוקחין ציר מן העכו"ם אלא אם כן היה בו דג טהור משוטט בו אפילו דג אחד. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה כב)

פ. עכו"ם שהביא עריבה מליאה חביות פתוחות של ציר ודג אחד טהור באחת מהם כולן מותרות, היו סתומות פתח אחת ונמצא בה דג טהור שניה ונמצא בה טהור כולן מותרות, והוא שיהיה ראשו של דג ושדרו קיים כדי שיהא ניכר שהוא דג טהור, לפיכך אין לוקחין דגים מרוצצין מלוחין מן העכו"ם והם הנקראים טרית טרופה, ואם היה ראש הדג ושדרו ניכר אף על פי שהוא מרוצץ מותר ליקח אותו מן העכו"ם. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה כג)

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)