יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק ראשון, ב-ג

ב) שעיר המשתלח לעזאזל ביום הכפורים, לפי שהוא בא בתורת כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל [-בלשון כל ישראל, כאילו כולם מתוודים עליו], שנאמר 'והתודה עליו את כל עונות בני ישראל'. שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע [-שנודע] לו ובין שלא הודע לו, הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא [-ובתנאי] שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ומה הן הקלות ומה הן החמורות, ה'חמורות' לענין זה הן אותן עבירות שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת. ושבועת שוא ושקר אף על פי שאין בהן כרת, הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת, הם ה'קלות'.
ג) בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר 'רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו'. ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר 'כי ביום הזה יכפר עליכם'.

 

"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ" (ירמיהו ג כב)