יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק שביעי, א-ד

הלכות תשובה  /  פרק שביעי

א) הואיל ורשות כל אדם נתונה לו להיות צדיק או רשע, כמו שבארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה, ולהתודות בפיו מחטאיו, ולנעור כפיו מחטאיו, כדי שימות והוא בעל תשובה, ויזכה לחיי העולם הבא.
ב) לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות בשעתו – באותה שעה שהוא עומד בה כעת, ונמצא עומד בחטאו, לפיכך ישוב מחטאיו מיד. ולא יאמר כשאזקין אשוב, שמא ימות טרם שיזקין. הוא ששלמה אמר בחכמתו 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'.
ג) אל תאמר בליבך שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן ההתול, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות, וכיוצא בהן. מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העונות, שאין בהם מעשה, קשים מאותן שיש בהן מעשה, כיון שבזמן שאדם נשקע באלו, קשה הוא לפרוש מהם, וכן הוא אומר 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו' וגו'.

ד) ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טָעַם טַעַם החטא, ופירש ממנו, וכבש יצרו. אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר, מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

 

"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ" (ירמיהו ג כב)