יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק שלישי, ג-ד

הלכות תשובה  /  פרק שלישי

ג) כל מי שניחם [-שהתחרט] על המצות שעשה, וְתָהָה על הזכויות שלו, ואמר בלבו 'ומה הועלתי בעשייתן, הלואי לא עשיתי אותן', הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירים לו שום זכות בעולם, שנאמר 'וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו', אין זה אלא בתוהה על הראשונות.

וכשם ששוקלין זכויות אדם ועונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה, מי שנמצא צדיק, נחתם לחיים. ומי שנמצא רשע, נחתם למיתה. והבינוני, תולין אותו עד יום הכפורים, אם עשה תשובה על עוונותיו, נחתם לחיים. ואם לאו, נחתם למיתה.
ד) אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא, מכל מקום רמז יש בו, כלומר, עורו ישינים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו בני אדם השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק, אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.

כיון שהאדם והעולם נידונים לפי רובם, לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן יראה כאילו כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חָטָא חֵטְא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר 'וצדיק יסוד עולם', ומתי נעשה הצדיק יסודו של העולם, זה שצדק והכריע את כל העולם לזכות, והצילו.

ומפני ענין זה, שאדם בינוני שאינו עושה תשובה בעשרת ימי תשובה נידון למיתה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.

 

"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ" (ירמיהו ג כב)