יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק תשעה עשר (יז)

בביאור חלקי החסידות

הדבר השני הוא השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר, ואומר "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה". ואומר "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה". ואמרו חז"ל, 'אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה'. ועל הפסוק שזכרנו למעלה, עבדו את ה' בשמחה, אמרו במדרש, אמר רבי אייבו, כשתהיה עומד לפני להתפלל, יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלקים שאין כיוצא בו. כי זאת היא השמחה האמתית, שיהיה לבו של אדם עלז על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצותיו, שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי, ואמר שלמה במשל החכמה "משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך", כי כל מה שזוכה האדם ליכנס יותר לפנים בחדרי ידיעת גדולתו יתברך יותר תגדל בו השמחה, ויהיה לבו שש בקרבו. ונאמר "ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם".

ודוד המלך, שכבר הגיע אל המעלה הזאת שיעור גדול, אמר "יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'", ואמר "ואבואה אל מזבח אלקים, אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלקים אלקי". ואמר "תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית". והיינו, כי כל כך היתה מתגברת בקרבו השמחה, שכבר השפתים היו מתנענעות מאליהם ומרננות בהיותו עוסק בתהלותיו יתברך, וכל זה מגודל התלהטות נפשו שהיתה מתלהטת בשמחתה לפניו, הוא מה שסיים ונפשי אשר פדית. ומצינו שנתרעם הקדוש ברוך הוא על ישראל מפני שחיסרו תנאי זה בעבודתם, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב". ודוד, לפי שראה את ישראל בעת התנדבם על בנין הבית שכבר הגיעו למעלה הזאת, התפלל עליהם שתתקיים המדה הטובה בהם ולא תסור, הוא מה שכתוב "ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך ה' אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך".

 

"מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ"  (משלי טז יז)