יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 1: פרק א, א-ג

א וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּֽׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו׃ ב וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָֽעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו ׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵי־מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם׃ ג וַיָּ֥מָת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נָֽעֳמִ֑י וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ׃

 

֍            ֍            ֍

 

אמרו חכמים במדרש, ששמואל הנביא כתב את מגילת רות כדי להודיע את ייחוסו של דוד המלך, שהוא שורש כל המלכות בישראל, וכפי שמפורט בסיום המגילה. והמגילה פותחת בסיפור המעשה כיצד אירע שהתחברה רות המואביה למשפחת אלימלך, ומתוך כך התגלגל הדבר שהתגיירה ונישאה לבועז, ומהם יצאה מלכות בית דוד. הפסוק הראשון שבמגילה מרמז בקצרה על הסיבות שהיו לאלימלך ומשפחתו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ:

(א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים – מעשה זה אירע בתקופת השופטים, קודם שהיה מלך בישראל, ובאותו זמן לא זו בלבד שלא היה מלך, אלא לא היה אפילו שופט אחד הממונה על כל הארץ, אלא היו שופטים רבים בארץ, באופן שכל הרוצה היה נעשה שופט, וכיון שכך לא היה מוראו של שופט על כל העם, אלא איש הישר בעיניו יעשה, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, ובזמן כזה מתאספים העניים ומכריחים את העשירים לתת להם מזון, כיון שאין מלך או שופט גדול אשר יפיל מוראו על העם, וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, כיון שהיה עשיר ופחד שהעניים יכריחוהו לתת להם מזון, ויטלו את כל ממונו, ויצא מארץ ישראל לָגוּר באופן זמני בִּשְׂדֵי מוֹאָב, כאדם המתגורר לזמן קצר במקום אחר, וכאילו אינו גר בבית אלא בשדה, הוּא, וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו [ואמנם, אף שהיה זה זמן רעב, לא היו עוד בני אדם מישראל שיצאו לחוץ לארץ מלבדו].

(ב) וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, ומלבד שהוא עצמו היה מפורסם בשמו, גם בני משפחתו היו מפורסמים וידועים בשם, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי, וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, וכיון שהיו מפורסמים בחשיבותם ועשירותם פחדו מהעניים, וגם מחמת כן נענשו על יציאתם, כיון שבכך הפילו את ליבם של ישראל ביציאתם לחוץ לארץ, אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה – מהמיוחסים שבשבט יהודה, המכונים 'אפרתים' על שם אפרת אשת כלב בן יפונה. וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב, והגם שבתחילה באו רק כדי לגור שם לזמן קצר, הרי אחרי שהגיעו לשם החליטו בדעתם להשאר שם לצמיתות, וַיִּהְיוּ שָׁם.

(ג) כיון שהחליטו להשאר בחוץ לארץ הענישם הקדוש ברוך הוא, ותחילה ירדו מנכסיהם ונעשו עניים, אך עדיין לא לקחו מוסר, ולכן וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי – מת תחילה אלימלך, מחמת שהוא היה עיקר הגורם ליציאה וההתגוררות בחוץ לארץ, ונעמי לא נענשה כיון שלא יצאה ברצונה אלא הוכרחה לצאת אתו, בהיותו 'איש נעמי', כלומר, בעלה המושל עליה, וַתִּשָּׁאֵר הִיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ.

 

"אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, הַמְּגִלָּה הַזּוֹ, אֵין בָּהּ לֹא טוּמְאָה וְלֹא טָהֳרָה, לֹא הֵיתֶּר וְלֹא אִיסּוּר, וְלָמָּה נִכְתְּבָה, לְלַמְדְךָ שָׂכָר שֶׁל גּוֹמְלֵי חַסָדִים"