יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 100, ספר משלי, פרק י, כ-כא

 

כ כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃ כא שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֝אֱוִילִ֗ים בַּֽחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(כ) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק – הצדיק, שעושה כל מעשיו על פי חוקי החכמה שקיבל, אף שאינו מתבונן בהם להבין את טעמיהם, הרי מתוך הרגלו במעשים הטובים יודע הוא בכל מעשה מה היא הדרך הראויה לנהוג בו, והוא משול לכסף נבחר, ללא תערובת סיגים [כי החכם המתבונן בכל דבר לפי טעמיו ועניניו, ממילא בכל נידון הבא לפניו הוא מצדד כמה צדדים לכאן ולכאן עד שמגיע אל ההנהגה הנבחרת]. ואילו לֵב רְשָׁעִים, שהוא המורה על שליטת הנפש על כוחות הגוף, אצל הרשעים הרי הוא כִּמְעָט – מועט ביותר, וכאילו אין להם לב כלל, שהרי אין הרשע שולט על כוחות גופו ורצונותיו, ובודאי שאינו יכול להבין ולהבחין מה היא הדרך הטובה באמת.

(כא) שִׂפְתֵי צַדִּיק, האומר את הדברים הברורים לו ושגורים על שפתיו, יִרְעוּ רַבִּים, כי רבים ישמעו לדבריו וילמדו ממנו את הדרך הראויה, כרועה המנהיג את הצאן, וֶאֱוִילִים, המסתפקים תמיד בדרכי החכמה [וזה ההיפך מ'שפתי הצדיק' המורה על הדברים הברורים ושגורים בפיו], לא רק שלא יוכלו לרעות את האחרים, אלא אפילו את עצמם לא יוכלו להנהיג כראוי, בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ – כיון שאין להם לב המנהיג אותם בדרכי החכמה, מאחר והם מסופקים תמיד בדרכים אלו ואינם יודעים באיזו דרך ללכת, ימותו מיתת הנפש.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)