יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 109, ספר משלי, פרק יא, ז-ט

ז בְּמ֤וֹת אָדָ֣ם רָ֭שָׁע תֹּאבַ֣ד תִּקְוָ֑ה וְתוֹחֶ֖לֶת אוֹנִ֣ים אָבָֽדָה׃ ח צַ֭דִּיק מִצָּרָ֣ה נֶֽחֱלָ֑ץ וַיָּבֹ֖א רָשָׁ֣ע תַּחְתָּֽיו׃ ט בְּפֶ֗ה חָ֭נֵף יַשְׁחִ֣ת רֵעֵ֑הוּ וּ֝בְדַ֗עַת צַדִּיקִ֥ים יֵֽחָלֵֽצוּ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ז) בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע, תֹּאבַד תִּקְוָה, כי כל ימיו היתה לו תקוה שיתעשר או שתהיה לו הצלחה אחרת בעניני העולם הזה [ולשון 'תקוה' היא על דבר שאינו מובטח לאדם, ורק הוא מקווה לכך ברצונו], ובמותו תאבד תקוה זו, וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים – ואצל בניו של הרשע, האוננים על מיתתו, אפילו התוחלת שהיתה להם לירש את ממון אביהם [לשון 'תוחלת' היא על דבר שהאדם בטוח בו שעתיד לבוא אליו, וכך הם היו בטוחים שיירשו את נכסי אביהם], אָבָדָה, כי זרים יִירְשׁוּ את יגיע כפיו, ועושרו יאבד בענין רע.

(ח) כאשר הרשע מכין רעה לצדיק, הסוף הוא שהצַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו, וכפי שהיה עם המן הרשע ומרדכי היהודי.

(ט) ומביא דוגמא לדבר זה, בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ – אם הרשע מחניף לצדיק ועל ידי זה רוצה הוא להשחיתו ולהזיקו, וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ – הרי הצדיק על ידי דעתו יֵחָלֵץ מהרעה שרצה הרשע להביא עליו, ותחזור הרעה על הרשע עצמו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)