(יח) וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ יְהֽוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מֽוֹשָׁבֶֽךָ׃ (יט) וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃ (כ) וַֽאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח־לִ֖י לְמַטָּרָֽה׃ (כא) וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־הַחִצִּ֑ים אִם־אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים ׀ מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ ׀ וָבֹ֛אָה כִּֽי־שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי־הֽ'׃ (כב) וְאִם־כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ הֽ'׃ (כג) וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה ה֛' בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃

֍           ֍            ֍

(יח) עתה, לאחר שהשביעו, אמר לו יהונתן את פרטי מחשבתו, כיצד יידע מה דעת שאול עליו, וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ – ראש חדש, וְנִפְקַדְתָּ – ובודאי ייזכר בך המלך, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ – כי יראה שמקומך פנוי, ולא באת לסעודה.

(יט) וְשִׁלַּשְׁתָּ – ותחלק את השדה שאתה מתחבא בה לשלשה חלקים, ובכל יום תסתתר יותר, וביום השלישי תֵּרֵד מְאֹד – תסתתר יותר, כי היום אין הסכנה גדולה כל כך, ומחר, שהוא היום הראשון של ראש חדש, ובו בהכרח יזכר בך שאול, יש סכנה גדולה יותר, וביום השני של ראש חדש יש יותר סכנה, כי אם לא ידבר עליך שאול עד אותו יום, אדבר עימו אני עליך, ולכן באותו יום תתחבא יותר, וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה – בימות החול, שהיו הפועלים עושים מלאכתם בשדה, אבל בראש חדש לא היו עושים מלאכה בשדה, ולכן אין כל כך סכנה שיראוך שם, וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל – האבן שהיתה סימן לעוברי דרכים ['אזל' לשון הליכה].

(כ) וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים שיהיו בידי, צִדָּה אוֹרֶה – אשלח אותם הצידה לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה, ולא אשלח אותם לכיוון המקום שאתה מסתתר בו, כדי שלא יראה אותך הנער שיהיה איתי.

(כא) וכיון שיש כמה אפשרויות בהנהגת שאול, נתן לו כמה סימנים, וְהִנֵּה לאחר יריית החיצים אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר ואומר לו לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים, אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר – אם אקרא לו בלשון 'נער' [שזה סימן טוב, וכמו שיבואר להלן], וגם אומר לו לשון זו, 'הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה', וזה רמז שתבא גם אתה הנה ואינך צריך לברוח, קָחֶנּוּ וָבֹאָה – יכול אתה בעצמך לצאת ממקום המסתור ולבא עם הנער והחיצים, כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר, חַי ה'.

(כב) וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם – אם אקרא לו בלשון 'עלם', ששם זה מורה על זריזות, ומרמז לדוד שצריך הוא להזדרז ולברוח, וגם אומר לו לשון 'הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה', ולשון 'והלאה' מרמזת לדוד שעליו להמלט הלאה מכאן, אזי לֵךְ לדרכך כִּי שִׁלַּחֲךָ ה'. אמנם אם אהיה מסופק בדעתו של שאול, לא אומר את שני הסימנים, אלא רק 'עלם' או רק 'והלאה', ומכך תדע שאין הסכנה ברורה עדיין.

(כג) ואם אתן לך את הסימן שיש סכנה ברורה, אל תסכן את עצמך להתראות עימי, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה – כי הדבר שדיברנו עתה בכריתת הברית ישאר קיים בינינו, הִנֵּה ה' עד על כך בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם.