א הִנֵּ֧ה ה֛' בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹֽשְׁבֶֽיהָ׃ ב וְהָיָ֤ה כָעָם֙ כַּכֹּהֵ֔ן כַּעֶ֨בֶד֙ כַּֽאדֹנָ֔יו כַּשִּׁפְחָ֖ה כַּגְּבִרְתָּ֑הּ כַּקּוֹנֶה֙ כַּמּוֹכֵ֔ר כַּמַּלְוֶה֙ כַּלֹּוֶ֔ה כַּנֹּשֶׁ֕ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר נֹשֶׁ֥א בֽוֹ׃ ג הִבּ֧וֹק ׀ תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז ׀ תִּבֹּ֑ז כִּ֣י ה֔' דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(א) נבואה זו נאמרה על עשרת השבטים, אשר גלו על ידי סנחריב מלך אשור: הִנֵּה ה' בּוֹקֵק – מרוקן את הָאָרֶץ מפירותיה, וזהו משל לכך שתחילה יטלו את ממון עשרת השבטים, וּבוֹלְקָהּ – תופקר הארץ לכל, וְעִוָּה פָנֶיהָ – ישחית ויבלבל את פני הארץ עצמה, עד שלא יכירו איש את מקום נחלתו, וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ – ואחר כך יילכו עשרת השבטים בגלות.
(ב) ובלכתם בגלות לא יהיה שום הבדל ביניהם, וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן – האנשים ההמוניים והפשוטים יהיו במדרגה אחת עם הכהנים, כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו – אפילו העבד, שהוא קנין כספו של האדון, יהיה באותה דרגת חשיבות כמו האדון, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ – וגם השפחה, שבטבעה נכנעת יותר לגבירתה מאשר העבד לאדוניו, גם היא תהיה באותה דרגה כמו גבירתה, כי לא יהיה הבדל ביניהם כלל, כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר – דרגתו של הקונה קרקע תהיה שוה לדרגת המוכר קרקעות, כי כמו שהמוכר קרקע נשאר דל וריק מנכסים, כך הקונה ישאר ללא נכסים כלל, ולא רק לגבי קרקעות שאי אפשר ליטלם ולקחתם בגלות, אלא כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה – גם המלוה ממון יהיה עני כמו הלוה, כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ – הנושה ממון בחבירו ותובעו שישלם לו, יהיה שוה בעוניו לאותו שהוא תובע ממנו את המעות, וזו דרגת עניות גדולה יותר ממלוה ולוה, כי לשון 'נושה' שייכת בתביעה מאדם שאין לו מעות לשלם, וכך תהיה דרגת כולם שוה בעניות, כי יהיו ריקים לגמרי מכל נכסיהם.
(ג) והטעם שלא יהיו הבדלי מעמדות של חשיבות, כמו כהן ואדון, כיון שהִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ – תתרוקן הארץ מיושביה ויילכו כולם בגלות, ששם אין חשיבות לשום אדם. והטעם שלא יהיו הבדלי מעמדות של עשירות ועניות, וְהִבּוֹז תִּבֹּז – כיון שייבזז כל הממון של יושבי הארץ, עד שיהיו כולם עניים, ודברים אלו יקרו כִּי ה' דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, ולא יפול דבר מדבריו ארצה.