יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 127, ספר משלי, פרק יב, טו-טז

טו דֶּ֣רֶךְ אֱ֭וִיל יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְשֹׁמֵ֖עַ לְעֵצָ֣ה חָכָֽם׃ טז אֱוִ֗יל בַּ֭יּוֹם יִוָּדַ֣ע כַּעְס֑וֹ וְכֹסֶ֖ה קָל֣וֹן עָרֽוּם׃

 

֍             ֍              ֍

 

(טו) דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו – האויל, המסתפק בכל דבר, אינו מוכן לשמוע לקול המורים לו שלא ללכת בדרכי תענוגות העולם הזה, ואינו מאמין לדבריהם, אלא כיון שדרך זו נראית לו בעיניו הגשמיות כדרך הנעימה והנוחה, הרי הוא הולך בה, ואחריתה מובילה אותו לאבדון ולמוות. וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם – אבל החכם, שקנה בליבו את חוקי החכמה, ומתנהג על פיהם, הוא ישמע לעצת החכמה, שתודיענו שהדרך הזו הנראית ישרה בתחילתה מובילה לאיבוד הנפש, ולכן יבחר לו מתחילה את דרך החיים והאושר, הגם שהיא נראית קשה בתחילתה.

(טז) אֱוִיל, המסתפק בחוקי החכמה אם הם אמיתיים ואינו מקבל אותם, לא למד להכניע את כוחות נפשו ולשלוט בהם, ולכן, בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ – מיד באותו יום שיש לו כעס על אחר, יוודע כעסו לכולם, כי לא יאריך אף ולא ימתין, אלא מיד יגלה את כעסו וינקום בחבירו באין מעצור לרוחו. וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם – אבל הערום, החושב לפני כל מעשה מה תהיה אחריתו, מכסה הוא את כעסו לפי שעה, כי יודע הוא שאם ינקום מיד בחבירו יבוא לו קלון, כי הלה יעמוד כנגדו לבזותו בעיני הכל, ולכן ממתין הוא מלגלות את כעסו עד שיוכל לעשות דבריו באופן שלא יבוא לו מכך קלון [אמנם זהו ב'ערום', שאינו 'חכם', אבל הקונה את חוקי החכמה מכניע לגמרי את כעסו, עד שגם בסתר לא יכעס כלל, כי הנקימה בחבירו היא נגד חוקי החכמה].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)