יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 130, ספר משלי, פרק יב, כא-כב

כא לֹֽא־יְאֻנֶּ֣ה לַצַּדִּ֣יק כָּל־אָ֑וֶן וּ֝רְשָׁעִ֗ים מָ֣לְאוּ רָֽע׃ כב תּֽוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וְעֹשֵׂ֖י אֱמוּנָ֣ה רְצוֹנֽוֹ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן – לא יקרה לצדיק שיעשה שום מעשה של רעה, מאחר והוא נזהר ואינו עושה מעשים אלו במזיד, ישמור עליו ה' שלא יארעו לו מעשים כאלו אף בשוגג, כי מצוה גוררת מצוה. וּרְשָׁעִים, העושים עבירות במזיד, מָלְאוּ רָע, כי כל עבירה שהם עושים גוררת עבירה נוספת, עד שיתמלאו ברעה, ותתמלא סאתם להענש.

(כב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר – הרגיל לשקר תמיד, שמבטיח לאחרים שיעשה עבורם דברים טובים ואינו עושה, או שאומר שיעשה מצוה ואינו מקיים את מה שאמר, אף שדבריו היו מהשפה ולחוץ וללא מחשבה פנימית, כיון שהם שפתי שקר הרי הם נתעבים אצל ה'. וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ – ורצון ה' הוא באותם העושים ומקיימים את הדברים שהבטיחו לעשות, שאז על ידי המעשה נמצא שאותו אדם נאמן בדיבורו הראשון, שאמר שיעשה כן.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)