א רַנְּנ֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהוָ֑ה לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃ ב הוֹד֣וּ לַֽיהוָ֣ה בְּכִנּ֑וֹר בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר זַמְּרוּ־לֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
פרק לג
במזמור זה יבאר את שתי ההנהגות של ה' בעולם, ההנהגה הטבעית וההנהגה הניסית, ואת ענין ההשגחה הפרטית שמשגיח ה' על יראיו:
(א) כפי שהתבאר בסיום המזמור הקודם, הישרים הם בדרגה גבוהה יותר מהצדיקים, ולכן אחרי שביאר שהנהגת ה' הנסתרת היא לטובת האדם, אמר שהצדיקים יגילו בליבם, והישרים ירננו בקול. אמנם במזמור זה עוסק לבאר גם את הנהגת ה' הניסית בהשגחתו הפרטית על יראיו, ומקדים שעל ידי התבוננות זו עולים גם הצדיקים בדרגתם, ולכן אומר, רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, כי עתה גם הצדיקים יגיעו לדרגה שיוכלו לרנן בקול, כמו הישרים, ולַיְשָׁרִים, שהיו תמיד בדרגה זו, נָאוָה תְהִלָּה – להם נאה ביותר להלל את ה', כי מעולם לא נטו בליבם או במעשיהם מרצון ה', ונרמז בכך גם שראוי להלל את הישרים בעצמם, על יושר שכלם ועל השגתם את דרכי ה'.
(ב) פסוקי המזמור מכאן והלאה ערוכים בשני חלקים, חלק אחד עוסק בהנהגה של דרכי הטבע, והחלק שאחריו עוסק בהנהגה הבאה בהשגחה פרטית גלויה, הוֹדוּ לַייָ על הנהגת העולם בדרכי הטבע, בְּכִנּוֹר, כי מיתרי הכנור מרמזים על עמידת כדור העולם בחלל שבין כל הכוכבים, שכולם משפיעים על הכדור בכח המשיכה שלהם, ומבין הכוחות כולם תלוי כדור הארץ במקומו הראוי לו, וכוחות אלו הנמשכים מכל הכוכבים אל כדור הארץ משולים למיתרי הכנור הנמשכים מצד לצד, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ, כי היתה דרכם לנגן בנבל של עשרה מיתרים, המרמזים על עשרת הגלגלים הטבעיים הנראים כמקיפים את העולם.