לא וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּ֣ה אֶת־שָׂרֵי֩ הָרֶ֨כֶב אֲשֶׁר־ל֜וֹ שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁנַ֨יִם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת־קָטֹ֖ן וְאֶת־גָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם־אֶת־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃ לב וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת־יְהֽוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ אַ֣ךְ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֻ֥רוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֖ק יְהֽוֹשָׁפָֽט׃ לג וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּֽי־לֹא־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וַיָּשׁ֖וּבוּ מֵאַֽחֲרָֽיו׃ לד וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֨שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָֽדְךָ֛ וְהֽוֹצִיאֵ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הָֽחֳלֵֽיתִי׃ לה וַתַּֽעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָֽעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב׃ לו וַיַּֽעֲבֹ֤ר הָֽרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ׃ לז וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹֽׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹֽׁמְרֽוֹן׃ לח וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל ׀ בְּרֵכַ֣ת שֹֽׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר ה֖' אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ לט וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י אַחְאָ֜ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וּבֵ֤ית הַשֵּׁן֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה וְכָל־הֶֽעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ מ וַיִּשְׁכַּ֥ב אַחְאָ֖ב עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(לא) וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ, שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם, לֵאמֹר, לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל מאנשי ישראל, כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, כי היו לו מרגלים שאמרו לו את נבואת מיכיהו, שיהרג אחאב במלחמה זו.
(לב) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, וראו שהוא לבוש בגדי מלכות, וְהֵמָּה אָמְרוּ בליבם, אַךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם, וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט לה', ועזרו ה' שבתוך כך הכירו שהוא מלך יהודה.
(לג) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו, כיון שעד עתה היה שלום בין ארם לבין מלכות יהודה, ורצו שימשך הדבר, ולכן אף שעתה הצטרף לאחאב במלחמתו, לא רצו להורגו.
(לד) וְאִישׁ מחיילי ארם מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ – בתמימות, הגם שלא הכיר את אחאב כלל, בהיותו לבוש בגדי הדיוט, וַיַּכֶּה בחיצו אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, באופן שנכנס החץ בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן – ברווח הצר שבין קשקשי הברזל של השריון שלבש המלך, וַיֹּאמֶר אחאב לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ בהנהגת המרכבה לחזור לאחוריך, וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה, כִּי הָחֳלֵיתִי – נעשיתי חולה, ולא רצה לומר שהוכה על ידי חץ האויב, כדי שלא יתפרסם הדבר וירפו ידי ישראל במלחמה.
(לה) וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא – התעלו ישראל ונצחו את ארם במלחמה שהיתה באותו יום, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד – התחזק לעמוד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם, אחרי שיצא מחוץ למחנה, כדי לחזק את לב העם במלחמה, וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב – המקום העמוק שבקרקעית הרכב, שם נקווה דמו.
(לו) וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה – מותו של אחאב העביר קול רינה ושמחה במחנה, כי כולם שמחו על מפלתו, כמו שנאמר 'באבוד רשעים רינה', כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, לֵאמֹר, יחזרו בני ישראל אִישׁ אֶל עִירוֹ, וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ ובני יהודה יחזרו לארצם, ובזה התקיימה נבואת מיכיהו, שישראל עצמם יחזרו לשלום מהמלחמה, ורק אחאב לבדו יהרג.
(לז) וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן, וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן.
(לח) וכמו שהתקיימה נבואת מיכיהו שיהרג אחאב במלחמה זו, כך התקיימה נבואת אליהו, וַיִּשְׁטֹף השוטף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ המעורב במים, וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ במי אותה ברכה המעורבת בדמו, ובכך היה בזיון נוסף לאחאב, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר.
(לט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן [-שן של פיל] אֲשֶׁר בָּנָה, וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
(מ) וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.