א וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָֽעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־ה֑' וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַֽעֲבָדִֽים׃ ב וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֱלִישָׁע֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הַגִּ֣ידִי לִ֔י מַה־יֶּשׁ־לָ֖ךְ בַּבָּ֑יִת וַתֹּ֗אמֶר אֵ֣ין לְשִׁפְחָֽתְךָ֥ כֹל֙ בַּבַּ֔יִת כִּ֖י אִם־אָס֥וּךְ שָֽׁמֶן׃ ג וַיֹּ֗אמֶר לְכִ֨י שַֽׁאֲלִי־לָ֤ךְ כֵּלִים֙ מִן־הַח֔וּץ מֵאֵ֖ת כָּל־שְׁכֵנָ֑יִךְ כֵּלִ֥ים רֵקִ֖ים אַל־תַּמְעִֽיטִי׃ ד וּבָ֗את וְסָגַ֤רְתְּ הַדֶּ֨לֶת֙ בַּֽעֲדֵ֣ךְ וּבְעַד־בָּנַ֔יִךְ וְיָצַ֕קְתְּ עַ֥ל כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְהַמָּלֵ֖א תַּסִּֽיעִי׃ ה וַתֵּ֨לֶךְ֙ מֵֽאִתּ֔וֹ וַתִּסְגֹּ֣ר הַדֶּ֔לֶת בַּֽעֲדָ֖הּ וּבְעַ֣ד בָּנֶ֑יהָ הֵ֛ם מַגִּישִׁ֥ים אֵלֶ֖יהָ וְהִ֥יא מוֹצָֽקֶת׃ ו וַיְהִ֣י ׀ כִּמְלֹ֣את הַכֵּלִ֗ים וַתֹּ֤אמֶר אֶל־בְּנָהּ֙ הַגִּ֨ישָׁה אֵלַ֥י עוֹד֙ כֶּ֔לִי וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אֵ֥ין ע֖וֹד כֶּ֑לִי וַֽיַּעֲמֹ֖ד הַשָּֽׁמֶן׃ ז וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת־הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת־נִשְׁיֵ֑ךְ וְאַ֣תְּ וּבָנַ֔יִךְ תִּֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר׃
֍ ֍ ֍
(א) וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים, ואמרו חז"ל שהיתה זו אשת עובדיה, שהחביא מאה נביאים במערות ופרנס אותם, צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה', כי לצורך פרנסת מאה הנביאים שהחביא לוה כסף מאחאב מלך ישראל, ובנו של אחאב, יהורם, לקח ממנו ריבית, וכיון שלא היה לו לשלם, וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים.
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ, והלא ידוע שאין הברכה שורה אלא על דבר הקיים, שיחול בו ריבוי ושפע, ולכן הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת, שעליו תחול הברכה, וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן [וכיון שעובדיה היה מדליק נרות שמן לבני הנביאים, כדי שיוכלו ללמוד תורה בלילה, היה ראוי שיחול הנס על ידי שמן].
(ג) וַיֹּאמֶר לה אלישע, לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ [-קחי בהשאלה] כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ, כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי, כי רצה אלישע שיגמר הנס בפעם אחת, שיהיה לה בבת אחת שפע עצום של שמן שיספיק לשילום החוב ולצורך מחייתה בעתיד.
(ד) וּבָאת לביתך וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ, כדי שלא תחול עין הרע, וכדי שלא יכנס לשם אדם שאינו ראוי, שמפאת רוע מעשיו יקלקל את השפע הניסי, וְיָצַקְתְּ את אותו מעט שמן שיש לך, ללא הפסקה בין כלי לכלי, עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה – דוקא על הכלים הללו ששאלת משכנייך, שהכין אותם אלישע בדבריו לקבלת השפע, וכשתסיימי למלאות כלי אחד אל תזוזי ממקומך למלאות את האחר, אלא להיפך, את תישארי במקומך, וְאת הכלי הַמָּלֵא תַּסִּיעִי, ותביאי במקומו כלי ריק אחר, כיון שהברכה חלה על אותו מקום מדויק שבו תתחיל לשפוך את השמן, ויהפוך הכלי להיות כמעיין נובע של שמן, ואם תזוז ממקומה יופסק השפע, ולכן גם אמר לה שתיצוק את השמן ללא הפסקה בין כלי לכלי.
(ה) וַתֵּלֶךְ האשה מֵאִתּוֹ, ותעשה כדבריו, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ, הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ את הכלים, וְהִיא מוֹצָקֶת.
(ו) אמנם היא לא שאלה מספיק כלים ריקים, וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ, הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי, וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן בתוך הכלי, אף שהיה הכלי הפוך כדרך היציקה, נשאר השמן עומד בו, כדי שיהיה מוכן להמשך הנס.
(ז) וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, כי השמן שמילאה בכלים לא הספיק אפילו לשילום החוב, וַיֹּאמֶר לה, לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵךְ, ובכך הבטיח לה שהשמן שבידה יספיק לחוב, ועל ידי ברכתו התייקר השמן ויכלה למוכרו במחיר גבוה יותר ולשלם בו את החוב, וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִחְיִי בַּנּוֹתָר, כי ימשיך השפע בכלי השמן, ויזל ממנו שמן תמיד כדי הצורך לפרנסתה ופרנסת בניה.
