יד עָבִ֣ים סֵֽתֶר־ל֭וֹ וְלֹ֣א יִרְאֶ֑ה וְח֥וּג שָׁ֝מַ֗יִם יִתְהַלָּֽךְ׃ טו הַאֹ֣רַח עוֹלָ֣ם תִּשְׁמ֑וֹר אֲשֶׁ֖ר דָּֽרְכ֣וּ מְתֵי־אָֽוֶן׃ טז אֲשֶֽׁר־קֻמְּט֥וּ וְלֹא־עֵ֑ת נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יד) עָבִים סֵתֶר לוֹ – העננים המבדילים בין הארץ לשמים מסתירים את הנעשה בארץ, וְלֹא יִרְאֶה. ואפילו כאשר נראה לכל שה' מעניש את הרשעים, וכמו בזמן שהביא ה' מבול על הארץ, יכולים האנשים לטעות ולטעון שאין זה כעונש על מעשיהם הרעים, וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ – כי הלא גלגלי הכוכבים והמזלות מהלכים בסיבוב קבוע בשמים, ואיך יתכן שמחמת מעשיהם של בני האדם ישתנו סדרי מעשי בראשית וישנו הכוכבים את מהלכם ברקיע, אלא ודאי לא אירע העונש מחמת מעשי הרשעים, אלא בדרך הטבע היה המבול צריך לבוא באותו זמן.
(טו) הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמוֹר – וכי יתכן שדרך טבע העולם, ומסלול הליכת הכוכבים בשמים, תשמור ותמתין עד אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי אָוֶן בדרך הרעה, וכאשר בני האדם יחטאו וירשיעו אז ישנו הכוכבים את מהלכם, והטבע ישנה את מצבו הקבוע, להעניש את הרשעים, והרי החוש מראה את ההיפך, שמהלך הכוכבים ודרכי הטבע הם הקבועים ואינם משתנים לעולם, ואם כן אף כאשר בא עונש על בני האדם אין זה מחמת מעשיהם, אלא מחמת שכך היא הנהגת העולם באותו זמן מצד דרכי הטבע.
(טז) ואף אותם בני אדם שהיו בזמן המבול, אֲשֶׁר קֻמְּטוּ – נכרתו במי המבול, לא היה זה מחמת עונש, וְלֹא עֵת – וכי לא היה זה הזמן שבו מצד דרכי הטבע נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם – הארץ, שנוסדה מהמים, שהם ראשית הבריאה, והיא מחזירה את המים לרקיע על ידי האדים העולים ממנה, תחזור לקבל את המים שיותכו עליה מהעננים שבשמים, ולפי טענתם לא היה זה עונש היוצא מדרכי הטבע, אלא חלק מהנהגת העולם הטבעית, כפי שהיתה ראויה להיות באותו הזמן.
