טז וַיִּרְכַּ֤ב יֵהוּא֙ וַיֵּ֣לֶךְ יִזְרְעֶ֔אלָה כִּ֥י יוֹרָ֖ם שֹׁכֵ֣ב שָׁ֑מָּה וַֽאֲחַזְיָה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה יָרַ֖ד לִרְא֥וֹת אֶת־יוֹרָֽם׃ יז וְהַצֹּפֶה֩ עֹמֵ֨ד עַֽל־הַמִּגְדָּ֜ל בְּיִזְרְעֶ֗אל וַיַּ֞רְא אֶת־שִׁפְעַ֤ת יֵהוּא֙ בְּבֹא֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁפְעַ֖ת אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹרָ֗ם קַ֥ח רַכָּ֛ב וּֽשְׁלַ֥ח לִקְרָאתָ֖ם וְיֹאמַ֥ר הֲשָׁלֽוֹם׃ יח וַיֵּלֶךְ֩ רֹכֵ֨ב הַסּ֜וּס לִקְרָאת֗וֹ וַיֹּ֨אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֤ר הַמֶּ֨לֶךְ֙ הֲשָׁל֔וֹם וַיֹּ֧אמֶר יֵה֛וּא מַה־לְּךָ֥ וּלְשָׁל֖וֹם סֹ֣ב אֶֽל־אַחֲרָ֑י וַיַּגֵּ֤ד הַצֹּפֶה֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא־הַמַּלְאָ֥ךְ עַד־הֵ֖ם וְלֹא־שָֽׁב׃ יט וַיִּשְׁלַ֗ח רֹכֵ֣ב סוּס֮ שֵׁנִי֒ וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַיֹּ֛אמֶר כֹּֽה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ שָׁל֑וֹם וַיֹּ֧אמֶר יֵה֛וּא מַה־לְּךָ֥ וּלְשָׁל֖וֹם סֹ֥ב אֶֽל־אַחֲרָֽי׃ כ וַיַגֵּ֤ד הַצֹּפֶה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֥א עַד־אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹא־שָׁ֑ב וְהַמִּנְהָ֗ג כְּמִנְהַג֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י כִּ֥י בְשִׁגָּע֖וֹן יִנְהָֽג׃ כא וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹרָם֙ אֱסֹ֔ר וַיֶּאְסֹ֖ר רִכְבּ֑וֹ וַיֵּצֵ֣א יְהוֹרָ֣ם מֶֽלֶךְ־יִ֠שְׂרָאֵל וַֽאֲחַזְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה אִ֣ישׁ בְּרִכְבּ֗וֹ וַיֵּֽצְאוּ֙ לִקְרַ֣את יֵה֔וּא וַיִּ֨מְצָאֻ֔הוּ בְּחֶלְקַ֖ת נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי׃
֍ ֍ ֍
(טז) וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה, כִּי יוֹרָם מלך ישראל שֹׁכֵב שָׁמָּה חולה, וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם, וידע יהוא ששם יוכל להתגבר על שניהם בקלות, כאשר הם מופרדים מכל חילם ומכל העם.
(יז) וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת יֵהוּא – שפע האנשים שהיו עם יהוא בְּבֹאוֹ, וַיֹּאמֶר אל המלך, שִׁפְעַת – עם רב אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם מלך ישראל, קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם, וְיֹאמַר להם הרכב, הֲשָׁלוֹם – האם פניכם לשלום.
(יח) וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ – לקראת יהוא, ופחד להתקרב אליו מידי, וַיֹּאמֶר לו מרחוק, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, הֲשָׁלוֹם – האם באתם לשלום. וַיֹּאמֶר יֵהוּא לרכב, מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם – מה נוגע אליך הדבר, סֹב אֶל אַחֲרָי – הסתובב והצטרף להולכים אחרי. וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם – עד לאותה קבוצת אנשים, וְלֹא שָׁב.
(יט) וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, והוא כבר לא פחד להתקרב, כי ראה שלא עשו מאומה לראשון, וַיָּבֹא עד אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר להם הרכב, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, שָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר לו יֵהוּא, מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב גם אתה אֶל אַחֲרָי.
(כ) וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא עַד אֲלֵיהֶם, וְלֹא שָׁב. והוסיף הצופה ואמר, וְהַמִּנְהָג – התנהגות ההולך בראשם היא כְּמִנְהַג – כהנהגתו של יֵהוּא בֶן [-בן בנו של] נִמְשִׁי, כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג, בלי סדר וישוב דעת.
(כא) וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם מלך ישראל למשרתו, אֱסֹר – קשור את הסוסים אל הרכב, וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ, וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ, כי כבר התחילו לחשוש שמא יש איזה מרד נגדם, ולכן לא רצו להשאר בעיר, שם אפשר לצור עליהם ולסוגרם, ורצו לצאת מחוץ לעיר, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא, לראות אם פניו לשלום, ואם יראו שכוונתו להלחם בהם יוכלו לברוח במהירות מחוץ לעיר, וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת השדה של נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, שלקח ממנו אחאב לאחר שסיבב את הריגתו.