יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 191, ספר משלי, פרק טז, כט-ל

כט אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הֽוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב׃ ל עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃

 

֍             ֍              ֍

 

(כט) אִישׁ חָמָס יזיק על ידי כך שיְפַתֶּה את רֵעֵהוּ ללכת עמו, וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב.

(ל) ואותו איש חמס עֹצֶה עֵינָיו – כאשר הוא מרמז בעיניו בדרך עצה, כאילו הוא בא לתת לו עצה טובה, כבר אז כוונתו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת, וחושב בליבו כיצד יפיל ויזיק לרעהו, וכאשר הוא קֹרֵץ שְׂפָתָיו – אומר דבריו בדרך רמיזה, כבר כִּלָּה להביא את הרָעָה, ונרמז בכך גם שקל בעיניו לעשות מעשים רעים ולהזיק לחברו, כמי שעושה רק קריצות עֵינַיִם ורמיזות פה, ללא טירחה במעשה ממש.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)