כט אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הֽוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב׃ ל עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כט) אִישׁ חָמָס יזיק על ידי כך שיְפַתֶּה את רֵעֵהוּ ללכת עמו, וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב.
(ל) ואותו איש חמס עֹצֶה עֵינָיו – כאשר הוא מרמז בעיניו בדרך עצה, כאילו הוא בא לתת לו עצה טובה, כבר אז כוונתו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת, וחושב בליבו כיצד יפיל ויזיק לרעהו, וכאשר הוא קֹרֵץ שְׂפָתָיו – אומר דבריו בדרך רמיזה, כבר כִּלָּה להביא את הרָעָה, ונרמז בכך גם שקל בעיניו לעשות מעשים רעים ולהזיק לחברו, כמי שעושה רק קריצות עֵינַיִם ורמיזות פה, ללא טירחה במעשה ממש.