יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 191. ספר שמואל ב, פרק ט, ט-יג

(ט) וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־צִיבָ֛א נַ֥עַר שָׁא֖וּל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה לְשָׁאוּל֙ וּלְכָל־בֵּית֔וֹ נָתַ֖תִּי לְבֶן־אֲדֹנֶֽיךָ׃ (י) וְעָבַ֣דְתָּ לּ֣וֹ אֶֽת־הָאֲדָמָ֡ה אַתָּה֩ וּבָנֶ֨יךָ וַֽעֲבָדֶ֜יךָ וְהֵבֵ֗אתָ וְהָיָ֨ה לְבֶן־אֲדֹנֶ֤יךָ לֶּ֨חֶם֙ וַֽאֲכָל֔וֹ וּמְפִיבֹ֨שֶׁת֙ בֶּן־אֲדֹנֶ֔יךָ יֹאכַ֥ל תָּמִ֛יד לֶ֖חֶם עַל־שֻׁלְחָנִ֑י וּלְצִיבָ֗א חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר בָּנִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדִֽים׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶת־עַבְדּ֔וֹ כֵּ֖ן יַֽעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וּמְפִיבֹ֗שֶׁת אֹכֵל֙ עַל־שֻׁלְחָנִ֔י כְּאַחַ֖ד מִבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (יב) וְלִמְפִיבֹ֥שֶׁת בֵּן־קָטָ֖ן וּשְׁמ֣וֹ מִיכָ֑א וְכֹל֙ מוֹשַׁ֣ב בֵּית־צִיבָ֔א עֲבָדִ֖ים לִמְפִיבֹֽשֶׁת׃ (יג) וּמְפִיבֹ֗שֶׁת יֹשֵׁב֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י עַל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ תָּמִ֖יד ה֣וּא אֹכֵ֑ל וְה֥וּא פִסֵּ֖חַ שְׁתֵּ֥י רַגְלָֽיו׃

 

֍           ֍            ֍

 

) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר [-משרת] שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ.

) וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ [כי ציבא היה עבד זקן וחשוב, והיו לו בנים ועבדים משל עצמו], וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם, וַאֲכָלוֹ, כי אף אוכלי שולחן המלך היו אוכלים תחילה בביתם את עיקר הסעודה, ואחר כך היו באים אל שולחן המלך בעיקר בשביל הכבוד שבכך, ולכן הטיל על ציבא לדאוג למזונותיו וסעודתו של מפיבושת וכל בני ביתו והנלווים אליו, ומלבד זאת, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי, וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.

(יא) וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ, וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ, שמעלתם מרובה ושולחנם גדול וחשוב, ואחר כך ילך לאכול בבית המלך.

(יב) וְלִמְפִיבֹשֶׁת היה רק בֵּן אחד קָטָן, וּשְׁמוֹ מִיכָא, ואף על פי כן, וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא היו עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת, כי לאחר שקירבו דוד כבר התלוו אליו אוהבים וידידים רבים, כדרך שמתקרבים אל כל שרי המלך, והיו כל אנשי ציבא צריכים לטרוח בעבודת בית מפיבושת.

(יג) ועוד טעם לכך שהיה צורך בכל עבודתם של אנשי ציבא, וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם, וההוצאות והטירחה בעיר המלוכה גדולות מאד, והטעם שישב דווקא בירושלים, כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל, ואינו יכול לגור במקום אחר ולבא בכל יום לירושלים, מאחר וְהוּא היה פִסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)