יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 196, ספר משלי, פרק יז, ז-ח

ז לֹֽא־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־יֶ֑תֶר אַ֗֝ף כִּֽי־לְנָדִ֥יב שְׂפַת־שָֽׁקֶר׃ ח אֶֽבֶן־חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו אֶֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ז) לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר – אפילו לנבל, שהוא ההיפך הגמור מהנדיב, לא נאה לדבר יותר ממה שיעשה, כלומר, אם כבר אמר והבטיח שיתן דבר מסוים, עליו לתת את כל מה שאמר, ולא שיהיה הדיבור יותר מהמעשה, אַף כִּי [-וכל שכן שלא נאה] לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר, שלא לתת כלל מה שהבטיח, כי בכך יש גנאי משולש, א. שהרי הוא נדיב שדרכו לתת אפילו אם לא היה מבטיח, ב. שלא קיים את כל מה שהבטיח, ג. ששיקר לגמרי ולא נתן כלום.

(ח) כמו אֶבֶן חֵן – אבן שסגולתה להעלות את חינו של האדם הנושא אותה, ומחמת כן אינו עושה השתדלויות נוספות אלא סומך על סגולתה של האבן, כך הוא הַשֹּׁחַד הניתן לדיין בְּעֵינֵי בְעָלָיו של השוחד, הנותנו, כי לא יטרח כלל בסידור טענותיו אלא יסמוך על השוחד שנתן לדיין, ועל ידי זה אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל, כי השוחד יעוור את עיני הדיין שלא להביט כלל אל האמת והצדק, אלא לזכות את נותן השוחד, ויש בכך אזהרה לדיין, שלא יחשוב שביכולתו לקבל שוחד ולדון דין אמת, כי כמו אבן החן הגורמת לנשיאת חן אף למי שאינו ראוי, כך יְזַכֶּה הדיין את נותן השוחד גם אם לפי האמת והצדק אין טענותיו נכונות.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)