יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 197, ספר משלי, פרק יז, ט-יא

ט מְֽכַסֶּה־פֶּ֭שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַֽהֲבָ֑ה וְשֹׁנֶ֥ה בְ֝דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃ י תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵֽהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה׃ יא אַךְ־מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ־רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח־בּֽוֹ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ט) לעיל (פרק י' פסוק י"ב) נאמר "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", כלומר, שעל ידי האהבה מכסה האדם גם על פשעים הנעשים נגדו, ועתה מלמד את האופן ההפוך, כי מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה – המוחל וסולח על פשע שעשה חבירו נגדו, גורם בכך שחבירו יאהב אותו. אך כלל זה הוא רק בפשע אחד, וְשֹׁנֶה בְדָבָר – אבל אם הלה חוזר ופושע נגדו פעם נוספת, מַפְרִיד אַלּוּף – גורם הוא להפרדת וביטול האהבה והידידות. ורומז בכך גם להנהגת הקדוש ברוך הוא, שאמנם הוא מעביר על פשע, אך אם האדם שונה באיולתו ונעשית לו העבירה כהיתר, אין ה' מוסיף לסלוח לו.

(י) תֵּחַת [-תֵּרֵד וְתִּנְחַת ה]גְּעָרָה בְמֵבִין, כי האיש המבין אינו צריך הכאה אלא די בכך שיגערו בו, ויועיל הדבר יותר מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה, כי אפילו אם יכו את הכסיל מאה פעמים לא יועיל לו הדבר.

(יא) ומבאר את הטעם לכך שאין ההכאה מועילה בכסיל, אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע – כי הכסיל מַמְרֶה בזדון את חוקי החכמה, הגם שהוא יודע אותם, ועל ידי מרי ומרידה יבקש את הרע, כי הוא נוטה מדרכי החכמה רק מחמת שרוצה ללכת אחרי תאוותו, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ – ימשיך הכסיל לבקש את הרע גם אם ישולח בו מלאך אכזרי שֶׁיְיַסֵר אותו [ואילו ההכאה מועילה רק למי שהוא 'חסר לב', כלומר שאין לו הנהגה קבועה, אלא הוא דומה לבהמה הנמשכת כל פעם למקום אחר, וכמו שנאמר לעיל (פרק י' פסוק י"ג) "שֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב"].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)