יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד
יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 197, ספר תהילים, פרק מב, ד-ו

ד הָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֭חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּֽאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל־הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ ה אֵ֤לֶּה אֶזְכְּרָ֨ה ׀ וְאֶשְׁפְּכָ֬ה עָלַ֨י ׀ נַפְשִׁ֗י כִּ֤י אֶֽעֱבֹ֨ר ׀ בַּסָּךְ֮ אֶדַּדֵּ֗ם עַד־בֵּ֥ית אֱלֹ֫הִ֥ים בְּקוֹל־רִנָּ֥ה וְתוֹדָ֗ה הָמ֥וֹן חוֹגֵֽג׃ ו מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י ׀ נַפְשִׁי֮ וַתֶּֽהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣לִי לֵֽ֭אלֹהִים כִּי־ע֥וֹד אוֹדֶ֗נּוּ יְשׁוּע֥וֹת פָּנָֽיו׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ד) אמנם, כפי שלאיל יש צמאון נוסף מחמת העשבים החריפים שהוא אוכל, גם אצלי הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה, כלומר, הדמעות הן עבורי סעודת היום וסעודת הלילה, תחת אכילת הלחם, והסיבה לדמעות מרובות אלו הן בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ, וההעדר של אור ה' ורוח קדשו גורם להשתוקקות גדולה יותר לרוח הנבואה החסרה בזמן הגלות.

(ה) ומלבד כל זאת, אֵלֶּה אֶזְכְּרָה – דבר נוסף אזכור, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי – נפשי נשפכת ומתלוננת עלי, שדבר זה הוא בסיבתי, והזכרון הוא כִּי בימי קדם הייתי זריז ורץ לבית ה', עד אשר אֶעֱבֹר בַּסָּךְ – גם כאשר הייתי צריך לעבור מְּסוּכָה של קוצים המפריעים להליכה, אֶדַּדֵּם – הייתי מדדה והולך עליהם עַד שהייתי מגיע לבֵּית אֱלֹהִים, והליכה זו היתה בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, ולא הייתי יחידי בזה, אלא הלכתי יחד עם הָמוֹן חוֹגֵג, ועל זה כביכול תשתפך עלי נפשי להתלונן על כך שכעת איני עושה זאת, ואיני מוסר נפשי להלך לבית אלהים ללא חשש מהמפריעים והמונעים שיש בדרך זו.

(ו) משיב עתה תשובה לנפשו לנחם אותה על שני דברים אלו, מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי – מדוע תתכופפי נַפְשִׁי דרך צער ויאוש, על אור ה' שהתרחק ממך, וַתֶּהֱמִי עָלָי – ומדוע תהמי עלי להתלונן על כך שאיני הולך לבית אלהים, כאילו הדבר תלוי בי, והרי לא בי הדבר תלוי, אלא הוֹחִלִי לֵאלֹהִים, שהדבר מסור בידו, מתי יושיע אותנו. וגם לגבי אור ה', הנבואה ורוח הקודש שרחקו ממך, אין לך להתייאש, אלא גם על זה "הוֹחִלִי לֵאלֹהִים" כמי שמייחל על דבר שהוא בטוח שיבוא, כִּי עוֹד יבוא הזמן אשר בו אוֹדֶנּוּ [-אודה לו] על יְשׁוּעוֹת פָּנָיו – על כך שיאיר פניו אלינו וישיב שכינתו לציון, ומשם יושפעו רוח הקודש והנבואה על ישראל.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)