ה אָ֥ז תִּפָּקַ֖חְנָה עֵינֵ֣י עִוְרִ֑ים וְאָזְנֵ֥י חֵֽרְשִׁ֖ים תִּפָּתַֽחְנָה׃ ו אָ֣ז יְדַלֵּ֤ג כָּֽאַיָּל֙ פִּסֵּ֔חַ וְתָרֹ֖ן לְשׁ֣וֹן אִלֵּ֑ם כִּֽי־נִבְקְע֤וּ בַמִּדְבָּר֙ מַ֔יִם וּנְחָלִ֖ים בָּֽעֲרָבָֽה׃ ז וְהָיָ֤ה הַשָּׁרָב֙ לַֽאֲגַ֔ם וְצִמָּא֖וֹן לְמַבּ֣וּעֵי מָ֑יִם בִּנְוֵ֤ה תַנִּים֙ רִבְצָ֔הּ חָצִ֖יר לְקָנֶ֥ה וָגֹֽמֶא׃
֍֍֍
(ה) כיון שהאושר יושג על ידי ההבנה, הדיבור והמעשה, מבאר כיצד לעתיד לבוא יתקיימו שלשת הדברים הללו: ותחילה מפרט את ענין ההבנה, אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי אלו שהיו כעִוְרִים, להביט ולראות את מעשי ה', וְאָזְנֵי המתנהגים כחֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה, לשמוע את דברי הנביאים.
(ו) ולענין המעשה אומר, אָז יְדַלֵּג לעבודת ה' כָּאַיָּל, מי שנהג כפִּסֵּחַ, ולענין הדיבור אומר, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, לשיר את שיר ה'. כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם, אף שבדרך כלל אין מצויים שם מים כלל, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה – בערבה, שמצויים בה מי מעיינות, נבקעו נחלים, שאינם מצויים שם.
(ז) וְהָיָה הַשָּׁרָב – מקום שהוא בטבעו יבש וחם, יהיה לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן – המדבר, שהכל צמאים בו, יהיה לְמַבּוּעֵי מָיִם. בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ – במקום שהיו הנחשים מצויים, והיה גדל שם חָצִיר, שאינו זקוק למים, יהיה עכשיו לְקָנֶה וָגֹמֶא, הגדלים במקום מים בלבד.
