כג כִּֽי־עָ֭לֶיךָ הֹרַ֣גְנוּ כָל־הַיּ֑וֹם נֶ֝חְשַׁ֗בְנוּ כְּצֹ֣אן טִבְחָֽה׃ כד ע֤וּרָה ׀ לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל־תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח׃ כה לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עָנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ׃ כו כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶֽעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּֽבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ׃ כז ק֭וּמָ֥ה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(כג) ודבר זה גם מוכח מהמציאות, כִּי גם אותם שנאנסו להראות עצמם כעובדי עבודה זרה, הרי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם – נהרגו על שמך כאשר גילו שהם שומרים את התורה והמצוות בסתר, עד אשר נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.
(כד) ואם כן, עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי – למה תנהג עמנו בהנהגה הנראית כאילו אתה ישן ואינך רואה ומרגיש את מה שקורה לנו, הָקִיצָה, אַל תִּזְנַח אותנו לָנֶצַח.
(כה) לָמָּה תנהג עמנו בהנהגה שבה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, וכאילו תִּשְׁכַּח לגמרי את עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ.
(כו) כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ – הנפש הרוחנית גם היא כפופה ושפלה עד עפר בגלות זו, דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ – גם הגוף מושפל וכנוע עד לארץ [וככל שהאדם שפל וסובל יותר, כך יותר מתעוררים עליו רחמי ה'].
(כז) קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ להושיע את נפשנו מהגלות הרוחנית שאנו נמצאים בה, וּפְדֵנוּ מהגלות הגשמית, גלות הגוף שאנו שרויים בה, ואף אם אין לנו זכויות, עשה עמנו לְמַעַן חַסְדֶּךָ.