כב מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵֽיְהוָֽה׃ כג תַּֽחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַֽעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת׃ כד אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃
֍ ֍ ֍
(כב) מָצָא אִשָּׁה אשר מָצָא טוֹב, כלומר, המוצא אשה שהיא טובה לו, וַיָּפֶק רָצוֹן – וגם היא רוצה בו, הרי דבר זה הוא מֵה', בהשגחת ה' ורוב טובתו עמו.
(כג) כאשר תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ לפני העשיר, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת – העשיר יכניע את עזותו, כי גם אם אותו עשיר הוא עז מטבעו, יכניע את טבעו כדי למלאות את תחנוניו של הרש [ולשון 'יַעֲנֶה' היא לשון הכנעה, כמו (שמות י' ג') "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי", שפירושו להכנע לפני].
(כד) אִישׁ רֵעִים – איש שנראה שיש לו רֵעִים וחברים מרובים, לְהִתְרֹעֵעַ – הרי הוא רק מדמה וחושב שיש לו רעים רבים, ובאמת אין לו רעים כלל, כי האהבה אינה יכולה להיות עם בני אדם מרובים, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח – אבל מי שיש לו רק רֵעַ אחד, אז אותו רע דבק בו ואוהבו יותר מאח, כי אהבת היחיד היא אהבה אמיתית, ואהבה זו חזקה אף יותר מאהבת אחים.