יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 217. ספר שמואל ב, פרק טו, ז-יג

(ז) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וַֽאֲשַׁלֵּ֛ם אֶת־נִדְרִ֛י אֲשֶׁר־נָדַ֥רְתִּי לַֽה֖' בְּחֶבְרֽוֹן׃ (ח) כִּי־נֵ֨דֶר֙ נָדַ֣ר עַבְדְּךָ֔ בְּשִׁבְתִּ֥י בִגְשׁ֛וּר בַּֽאֲרָ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יָשׁ֨וֹב יְשִׁיבֵ֤נִי ה֙' יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְעָֽבַדְתִּ֖י אֶת־הֽ'׃ (ט) וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ הַמֶּ֖לֶךְ לֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ חֶבְרֽוֹנָה׃ (י) וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְשָׁלוֹם֙ מְרַגְּלִ֔ים בְּכָל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּשָׁמְעֲכֶם֙ אֶת־ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם מָלַ֥ךְ אַבְשָׁל֖וֹם בְּחֶבְרֽוֹן׃ (יא) וְאֶת־אַבְשָׁל֗וֹם הָֽלְכ֞וּ מָאתַ֤יִם אִישׁ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם קְרֻאִ֖ים וְהֹֽלְכִ֣ים לְתֻמָּ֑ם וְלֹ֥א יָֽדְע֖וּ כָּל־דָּבָֽר׃ (יב) וַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁלוֹם אֶת־אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּֽילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזָבְח֖וֹ אֶת־הַזְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֨שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם׃ (יג) וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם׃

 

֍           ֍            ֍

 

(ז) וַיְהִי מִקֵּץ – לקראת סיום אַרְבָּעִים שָׁנָה ממלכות דוד, כאשר היה דוד כבר זקן, והיה נראה שעומד הוא להמליך את שלמה בחייו, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ, אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן.

(ח) כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ, בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם, לֵאמֹר, אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי ה' יְרוּשָׁלִַם, וְעָבַדְתִּי אֶת ה' בהבאת קרבנות, ורצוני להביא כבשים מחברון, ששם יש כבשים משובחים ביותר.

(ט) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה. והטעם שרצה אבשלום להתחיל את המרד דווקא בחברון, כיון שגם דוד אביו מָלַךְ לראשונה בחברון, והיתה חברון שייכת לשבט יהודה, ומחמת כן היתה נחשבת קצת כעיר מלוכה, וחשב שכאשר ימלוך שם תהיה חברון נחשבת כעיר המלכות נגד ירושלים עיר מלכותו של דוד, וכך גם יוכל למשוך את לב אנשי יהודה אחריו.

(י) וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שיחפשו אנשים שליבם נוטה מעם דוד ויסכימו להשתתף במרד, לֵאמֹר – וכך אמרו להם המרגלים, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר, וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן, אך לא אמרו להם זמן מסוים שבו יארע הדבר, וכך נשאר הדבר בסוד.

(יא) וְאֶת [-ועם] אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם, מאוהבי דוד, והיו קְרֻאִים לזבח של אבשלום, וְהֹלְכִים לְתֻמָּם, ללא כוונה רעה, וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר מכוונותיו הרעות של אבשלום, ועשה זאת כדי שלא יוודע הדבר לדוד מיד, כיון שכל קרוביו ואוהביו לא היו בעירו, ולא ידעו דבר, ועל ידי זה סמך שלא יוודע הדבר לדוד לפני הזמן.

(יב) וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ, מִגִּלֹה, אל מקום נסתר, בְּזָבְחוֹ אֶת הַזְּבָחִים, כי גם הוא היה בין הקושרים, ורצה אבשלום שכאשר ירצה דוד להתייעץ עם אחיתופל, לא ימצאנו בביתו, וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ, וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם.

(יג) וַיָּבֹא הַמַּגִּיד אֶל דָּוִד לֵאמֹר, הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, ובאותה שעה כבר הושלם המרד, ותקעו בשופר, ונודע שרוב ישראל נוטים למלכות אבשלום, ורק אחר כך נודע הדבר לדוד.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)