יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 253. ספר שמואל ב, פרק כב, כא-כה

(לא) הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת ה֙' צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַֽחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ (לב) כִּ֥י מִי־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י ה֑' וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ (לג) הָאֵ֥ל מָֽעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים דַּרְכִּֽי׃ (לד) מְשַׁוֶּ֥ה רַגְלַ֖י כָּֽאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּֽמֹתַ֖י יַֽעֲמִדֵֽנִי׃ (לה) מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶֽשֶׁת־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹֽעֹתָֽי׃

 

֍            ֍            ֍

 

(לא) עתה מבאר דוד, כי הגם שלעין הגשמית נראה כי אין שייכות בין חוקי הטבע לבין המצוות והעבירות שעושים בני האדם, אין הדבר כן, אלא הטוב והרע הבאים מחוקי הטבע תלויים במעשיהם הטובים או הרעים של בני האדם, שהרי הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, כלומר, הרי ה' נוהג עם בני האדם בתמימות ושלימות, וגומל טוב לעושי רצונו, ואין מי שיעצור בעדו, ואף לא חוקי הטבע, כי אִמְרַת ה' צְרוּפָה – הנהגת ה' בהשלטת חוקי הטבע הרי היא צרופה ונקיה מכל סיג ומכשול, ולא תיגרם תקלה מחוקי הטבע, ולכן לא יתכן שתהיה סתירה בין הנהגת הטבע להנהגה התלויה בבחירת בני האדם, ולכן מָגֵן הוּא ה' לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ, כי חוקי הטבע נכנעים לפני החוסים בה'.

(לב) כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה', כלומר, שם 'אל' מורה על ההנהגה וההשגחה על בני האדם, ושם הוי"ה מורה על בריאת העולם וחוקי הטבע, וה' שברא את העולם וחוקיו הוא האל המשגיח על הנהגת בני האדם, וּמִי צוּר – וכי יש עוד מי שיצר וברא דבר בעולם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ שהוא המנהיג ומשגיח על מעשי בני האדם, וכיון שהוא האחד שברא את העולם ומשקיף על מעשי בני האדם, בודאי ערך את הכל באופן שלא תהיה סתירה בין הדברים, וחוקי הטבע נמשכים לפי הנהגת בני האדם.

(לג) עד כאן ביאר דוד את אופני ההשגחה של ה' בעולם, ועתה ממשיך הוא לספר כיצד על ידי מעשיו הטובים ניצל הוא בדרך נס ופלא: ותחילה מספר דוד את האופן שבו הנצחון בא לידו ללא מלחמה כלל, הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל – הגם שה' יתן לי כח וזריזות למלחמה, וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי – יתן את דרכי בתמימות, שלא אצטרך להילחם באיש, ולא לפגוע בשום אדם.

(לד) מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת – הגם שיתן לי זריזות מופלאה שאוכל לרדוף אחר אויבי, וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִדֵנִי – אשאר לעמוד במקומי, ולא אצטרך לרדוף אחרי שום אדם.

(לה) מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה – הגם שיהיו ידי מלומדות מלחמה לא אצטרך להילחם, וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי – תישבר הקשת ולא אצטרך להשתמש בה כלל. ובאופן זה יהיה כל הנצחון בדרך נס, ולא אצטרך לצאת מביתי כלל.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)