(א) לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם׃
(ב) הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵֽישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃
(ג) אַף־בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּסֽוּן׃
פרק נח
מזמור זה הוא המשך של המזמור הקודם, ומתאר עתה איך לאחר שנמנע מלהרוג את שאול במערה אלא כרת את כנף בגדו, להראות לו שיכול היה להורגו, ושאול האמין לו, באו עבדיו של שאול והסיתו אותו להמשיך לרדוף אחרי דוד, בטענה שכנף בגדו נתפס בקוצים ונכרת מאליו:
(א) לַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת (-על שנמנע מלהשחית ולהרוג את שאול), לְדָוִד מִכְתָּם.
(ב) הַאֻמְנָם אֵלֶם – וכי יתכן דבר זה, שיתאגדו לאלומה אחת ('אֵלֶם' מלשון אלומה) שתי הנהגות הפוכות לגמרי, כי אנשי שאול נהגו כלפי חוץ כצדיקים, צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן – דיברתם בפני בני האדם והוכחתם אותם על כך שראוי לנהוג בדרכי הצדק, מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם – וכן תשפטו את בני האדם כדי שינהגו ביושר, ולא יגזלו ולא יחמסו.
(ג) ולעומת זאת, וכנגד דיבורכם הדורש מבני האדם ללכת בדרכי הצדק, אַף בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן – בלבכם תפעלו פעולות של עַוְלָה, וליבכם סותר את דבריכם. וכנגד מה שתשפטו את בני האדם שינהגו ביושר, בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן – אתם תחמסו בפרהסיא בארץ, כאילו אלו מעשים הנעשים בפלס וביושר, כפי שאתם שופטים את האחרים.
