יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 31, ספר שופטים, פרק ח, כב-כט

כב וַיֹּֽאמְר֤וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מְשָׁל־בָּ֨נוּ֙ גַּם־אַתָּ֔ה גַּם־בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן־בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הֽוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃ כג וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא־אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם ה֖' יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם׃ כד וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ־לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי־נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם׃ כה וַיֹּֽאמְר֖וּ נָת֣וֹן נִתֵּ֑ן וַֽיִּפְרְשׂוּ֙ אֶת־הַשִּׂמְלָ֔ה וַיַּשְׁלִ֣יכוּ שָׁ֔מָּה אִ֖ישׁ נֶ֥זֶם שְׁלָלֽוֹ׃ כו וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף וּשְׁבַע־מֵא֖וֹת זָהָ֑ב לְ֠בַד מִן־הַשַּֽׂהֲרֹנִ֨ים וְהַנְּטִיפ֜וֹת וּבִגְדֵ֣י הָֽאַרְגָּמָ֗ן שֶׁעַל֙ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֔ן וּלְבַד֙ מִן־הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃ כז וַיַּעַשׂ֩ אוֹת֨וֹ גִדְע֜וֹן לְאֵפ֗וֹד וַיַּצֵּ֨ג אוֹת֤וֹ בְעִירוֹ֙ בְּעָפְרָ֔ה וַיִּזְנ֧וּ כָֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אַֽחֲרָ֖יו שָׁ֑ם וַיְהִ֛י לְגִדְע֥וֹן וּלְבֵית֖וֹ לְמוֹקֵֽשׁ׃ כח וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָֽסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן׃ כט וַיֵּ֛לֶךְ יְרֻבַּ֥עַל בֶּן־יוֹאָ֖שׁ וַיֵּ֥שֶׁב בְּבֵיתֽוֹ׃ ל וּלְגִדְע֗וֹן הָיוּ֙ שִׁבְעִ֣ים בָּנִ֔ים יֹֽצְאֵ֖י יְרֵכ֑וֹ כִּֽי־נָשִׁ֥ים רַבּ֖וֹת הָ֥יוּ לֽוֹ׃ לא וּפִֽילַגְשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁכֶ֔ם יָֽלְדָה־לּ֥וֹ גַם־הִ֖יא בֵּ֑ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־שְׁמ֖וֹ אֲבִימֶֽלֶךְ׃ לב וַיָּ֛מָת גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֑ה וַיִּקָּבֵ֗ר בְּקֶ֨בֶר֙ יוֹאָ֣שׁ אָבִ֔יו בְּעָפְרָ֖ה אֲבִ֥י הָֽעֶזְרִֽי׃ לג וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת גִּדְע֔וֹן וַיָּשׁ֨וּבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּזְנ֖וּ אַֽחֲרֵ֣י הַבְּעָלִ֑ים וַיָּשִׂ֧ימוּ לָהֶ֛ם בַּ֥עַל בְּרִ֖ית לֵֽאלֹהִֽים׃ לד וְלֹ֤א זָֽכְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־ה֖' אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם הַמַּצִּ֥יל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד כָּל־אֹֽיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃ לה וְלֹֽא־עָשׂ֣וּ חֶ֔סֶד עִם־בֵּ֥ית יְרֻבַּ֖עַל גִּדְע֑וֹן כְּכָ֨ל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃

 

֍           ֍            ֍

 

(כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן, מְשָׁל בָּנוּ, גַּם אַתָּה, כיון שאתה ראוי לכך, ותהיה לנו תועלת מכך, גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ, כגמול על כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן.

(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם, אלא ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם, כי גם התועלת שמגיעה ממני, וגם הישועה שנעשתה לכם, הכל מתייחס אל ה', ולא אלי.

(כד) לאחר שהתבאר שלא היה גדעון רודף אחר השררה, יבואר גם כי היה שונא בצע, ולכן לא ביקש חצי מהשלל כפי שהיה מגיע לו, בהיותו מנהיג המלחמה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה, וּתְנוּ לִי מרצונכם דבר מועט, שכל אִישׁ יתן נֶזֶם שְׁלָלוֹ – את הנזם שלקח בשלל, כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם – למדיינים, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם – כי המדיינים דומים בהנהגתם לישמעאלים, ודרכם לתת נזם באפם.

(כה) וַיֹּאמְרוּ כל ישראל לגדעון, נָתוֹן נִתֵּן. וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ.

(כו) וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב, לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים, וְהַנְּטִיפוֹת, וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם, שאת כל אלו נטל גדעון בעצמו במלחמה בדרך שלל.

(כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד – עשה גדעון אפוד מאותם נזמי זהב, לזכר הנס, וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ, בְּעָפְרָה. וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם לאחר מות גדעון, וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ – היה הדבר למכשול לבית גדעון, מאחר ונכשלו ישראל בסיבתו, ומחמת כן נענש בהריגת בניו.

(כח) וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן, ואותם ארבעים שנה כללו את שבע שנות השעבוד, ושקטה הארץ עד סוף אותם ארבעים שנה.

(כט) וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ, וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ, ולא היה צריך לערוך מלחמות כל חייו, כי היתה הארץ שקטה כל זמנו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)