יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 313, ספר משלי, פרק כה, כה-כח

כה מַ֣יִם קָ֭רִים עַל־נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק׃ כו מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־רָשָֽׁע׃ כז אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא־ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד׃ כח עִ֣יר פְּ֭רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֗֝ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(כה) כמו מַיִם קָרִים הבאים ממקום רחוק עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה של אדם הנמצא במקום שאין בו מים, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק – כך אדם שבני ביתו נמצאים בארץ רחוקה, ונפשו עֲיֵפָה לדעת משלומם, כאשר ישמע בשמם שמועה טובה, יהיה לו הדבר למשיב נפש.

(כו) ה'מקור' הוא כינוי למקום שממנו נובעים המים אל המעיין, וממשיל ואומר, כי אם מַעְיָן נִרְפָּשׂ – גם כאשר יתקלקל מעיינו של הצדיק, והיינו שיתבטלו הטובות הגשמיות החיצוניות שלו, כמו עושר ופרנסה, עדיין ישאר מקור מימיו קיים, והוא הבטחון שיש לו בה', שמשם בא השפע אל המעיין, וּמָקוֹר מָשְׁחָת – אבל אם גם מקור זה נראה כנשחת, כאשר צַדִּיק מָט [-נופל] לִפְנֵי רָשָׁע, הרי דבר זה גורם לבני אדם לתמוה על השגחת ה' בעולמו, ויטילו ספיקות בשכר ועונש, בראותם שהצדיק נופל לפני הרשע.

(כז) ועל כך מזהיר ואומר, כשם שאָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת, לֹא טוֹב, כי הגם שהדבש עצמו הוא מאכל טוב, מכל מקום ריבויו מזיק לאדם, וְחֵקֶר כְּבֹדָם לא כָּבוֹד – החקירה המרובה על כבוד הצדיקים, והמחשבה מדוע לפעמים הם נופלים בעניני העולם הזה, אינה מביאה כבוד [ותיבת 'לא' האמורה לגבי אכילת הדבש, מוסבת גם על הסיום, לגבי כבוד הצדיקים], כי דברים אלו הם מסודות ההשגחה העליונה, ועיקר הדבר הוא הידיעה שהכבוד וההצלחה שבעולם הזה אינם אמיתיים אלא מדומים, ועיקר הכבוד הוא בעולם הנצחי, ואין להרבות לחקור בדברים אלו, אלא לבטוח בה' ולהאמין בו שהוא מנהיג את כל העולם בחכמתו ובהשגחתו, וצדיק באמונתו יחיה.

(כח) כיון שהאדם ומלחמתו ביצרו משול לעיר קטנה שמלך האויב הטיל עליה מצור סביב, וכלי המלחמה של היצר הם המחשבות והציורים הרעים שהוא מעלה בדמיונו על לב האדם וגורם לו בכך ללכת אחרי תאוותיו, החומה המגינה על האדם היא הכח העוצר בעד רוח הדמיון מלהעלות מחשבות אלו על ליבו, ועל כך אומר, כמו עִיר פְּרוּצָה, שאֵין לה חוֹמָה, ומחמת כן יכול האויב להכנס בקלות ולכבוש את העיר, כך הוא אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ, ואינו מונע מרוח הדמיון שבו להעלות ציורים ומחשבות רעות, ומתוך כך נופל הוא ביד יצרו הרע, והולך בדרכיו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)